אחרי השקיעה... לפני הזריחה...

אומרים שמי שלא נשם אבק דרכים לא ישאף אוויר פסגות... ואני כמעט מתתי בדרכים. אז אין מי שמעריכה את הפסגה כמוני. אני כותבת ודמעות של התרגשות זולגות מעיני. מי שמכיר אותי יודע על התלאות, על הציפורניים שננעצו בבשר החי. כמה רצון יש בי להיות ראויה למלך. לפני כמה דקות שמעתי מישהו אומר- ״אני מנסה לחשוב מה אלוהים רוצה ממני...״. מיד עניתי ״אלוהים לא רוצה דבר.״ כמה זמן לקח לי ללמוד את זה. לנו יש רצון. אלוהים יכול רק להסתכל... ואו שישמח במה שלפניו או שיתאכזב. בנוסף למדתי שזה  גם לא משנה מה עשינו... רק מה שנעשה. זה תמיד 1-0 בכל שלב אני או ב-1 או ב-0, אין 2! עכשיו אני ב-1. אני גם אהיה שוב ב-0. ככה זה. ההבדל הוא שהוכחתי למלך שאני מגיעה ל-1 והוא מאמין בי. היום לבשתי שמלה שהגעתי איתה לקרקעית. בכוונה לבשתי אותה היום. המלך בחר לי אותה. הוא גם כמעט קנה לי אותה, ואז עשיתי משהו איום ונורא שכמעט גרם למותי. סאני הייתה כבר 6 פיט אנדר. הדבר היחיד שהוציא אותי משם הוא כח הרצון. רציתי לחיות, כל כך, ואני עדיין לא יודעת איך, אבל זה גרם לי לא רק לחזור לחיים אלא לטפס ולטפס עד שהגעתי לפסגה. כעת שאני שם, לבושה בשמלת הכישלון אני מסתכלת סביבי, מבינה את הדרך והיא מזכירה לי את משל הפרפר. איזה כיף לי- אני עפה!

תהנו:

יום אחד שאל הנכד את סבו: "סבא מה יש לך ביד?""גולם" ענה הסבא,"ובתוך הגולם יש פרפר בקרוב יבקע וייצא ממנו פרפר..""אתה יכול לתת לי אותו?" שאל הילד"כן" אמר הסבא,"אבל תבטיח לי כשיבקע הגולם והפרפר ינסה לקפוץ ולהכות עם כנפיו כל דפנות הגולם,אתה לא תעזור לו לצאת. הוא חייב לצאת בכוחות עצמו"הילד הבטיח ולקח את הגולם הביתה.בבית ישב הילד והביט על הגולם.לפתע ראה הילד שהגולם מתחיל לזוז ולהתנועע. לאחר מכן הוא נבקע , בתוכו היה פרפר לח ויפה,אשר הכה בכל כוחו על דפנות הגולם בנסותו לצאת ממנו, אך ללא הצלחה.הילד רצה לעזור לפרפר לצאת,אך זכר את דברי סבו ונמנע מלעזור לו.לאחר זמן מה,הילד לא יכל להתאפק יותר. רחמיו גברו על הבטחתו,הוא פתח את שני חצאי הגולם לרווחה,הפרפר הכה מעט בכנפיו ויצא החוצה אך מיד נפל ומת.הילד הרים את הפרפר המת ופרץ בבכי . בעוד הפרפר בידו הלך הילד לסבו והראה לו אותו.הסבא הביט בילדו ואמר: "נכון שעזרת לו לצאת?" , "נכון" ענה הילד."אתה לא מבין" אמר הסבא: "המאבק של הפרפר בתוך הגולם מחזק את כנפיו.ברגע שהוא מכה בדפנות הגולם,שרירי כנפיו מתחזקים. בכך שעזרת לו , אתה מנעת ממנו לפתח את שרירי כנפיו שאותם הוא היה צריך על מנת לשרוד..."לפעמיים היינו רוצים שבורא עולם פשוט יסדר לנו את העניינים ושהכול ילך בקלות.אבל צריך לדעת שדווקא המאבקים , דווקא הקשיים מחשלים אותנו , מחזקים אותנו להמשך החיים,בכדי שיום אחד נוכל לעוף באמת.

תודה רבה מלך מדהים שבזכות סבלנותך הרבה חיזקת לי את הכנפיים.