אחרי השקיעה... לפני הזריחה...

לא קרה!

:)

תמיד היה לי קטע עם בנקאים.

ולא לא מהסוג שיושבים מאחורי שולחן פורמייקה בסניף. אני מדברת על הסוג שידעו בצעירותם שהם הולכים לכבוש את העולם.

ומשום מה תמיד הגברים האלה, דווקא אלה, נמשכים אליי.

משום כך שראיתי אותו אתמול במסעדה הכי טעימה באזורינו ידעתי שאני בסכנה. העיניים הכחולות הקרות האלו... מהסוג שאני הכי אוהבת בעולם הביטו בי מרחוק בעוד הוא מדבר עם בנו.

הוא נשוי. והיום כגרושה זהו קו אדום בעיני... אז השתדלתי לא להביט בו ועזרתי לבן שלי עם ההמבורגר הכי טעים בארץ.

מרוב לחץ, שתיתי בלגימה אחת כוס שלמה של סיקרט אנג'ל מגנום (יין העונה ללא ספק).

כשהוא סיים לאכול נתתי לו את הטלפון וקמתי לשירותים.

לא הצלחתי שלא להישיר אליו את המבט. משהו בעוצמה שלו מהפנט אותי. אמנם הוא מנהל בכיר באחד הארגונים הפיננסיים הגדולים במדינה ואמנם הוא למד באירופה וכן כן זה תמיד עובד עלי התמהיל הזה של הצלחה, השכלה ובינלאומיות... אבל גם השילוב הזה של הניצוץ בעיניים מהווה תבלין הכרחי לכל המרקחה הזו.

ושהפניתי את הגב הרגשתי אותו צועד בעקבותיי.

אני חושבת שחוטים של רטיבות החלו לנזול ועברו את קו הג'ינס הקצרצר שלבשתי.

נכנסתי לשירותים והרגשתי אותו דוחף אותי פנימה בעדינות ובעוצמה.

הסתובבתי.

השפתיים שלי רעדו וסירבו להיסגר מרוב התרגשות ... אז נשכתי אותם חזק.

הוא בטח לא יודע שאני יודעת מי הוא. מעולם לא הכרנו אבל תמיד שאני פותחת את הלינקדאין של המלך הוא קופץ לי ראשון. 

הוא רק רואה את הרעב... וגברים כמוהו מזהים רעב מקילומטרים. מזל שאני לא הארנבת שהייתי פעם.

חייכתי את החיוך הרחב שלי. בזמן שאני נזכרת שסאני היא פאר היצירה. חייכתי רחב ואמרתי לו שאני לא מתעסקת עם גברים נשואים.

הוא כמובן הגיב בנונשלנטיות (לא ציפיתי לפחות!) oh well... your loss...

שוב חייכתי ועניתי - I guess I'll never know.

ולדעתכם- האם עכשיו שהריח דם הוא מסוגל להפסיק עם הציד?

:)

נחכה ונראה.