וידויים מן המרומים

אני מתגעגע אליך

שם מולי בדירה בז'בוטינסקי

קירות מלוכלכים ומיטה מאולתרת

ואנחנו

שתי חיות טורפות ונטרפות

משתמשות ונשלטות

מטונפות

מתמסרות

משפריצות

מתענגות

אוהבות

אני מתגעגע אליך

לצד המיטה על ברכייך

שדייך המופלאים באור ירח

ועיניים עוצרות הנשימה

עגולות, גדולות

מסתכלות עלי

בעוד אני מניח את הזין העבה והשחום 

על הלשון הפעורה

אני מתגעגע

לתחושה של גרון חם ומתאמץ

העוטף זין קשה 

רוק וקולות מחנק

וביצים מלוקקות

לזה שלא וויתרת אף פעם

בהתמסרות משחררת

אני מתגעגע
לזה שידעתי
שאת יודעת
שאני הולך לגמור
ורק מצצת חזק יותר

משתוקקת לקבל 

זרע

אותי

לתוכך

וכשאני מתגעגע

אני עוצם עיניים

וחוזר

לדירה בז'בוטינסקי

לקירות העלובים, לאור הירח

לרוק ולזרע

חוזר אליך

ומתגעגע

לך תסביר לה

שגם אחרי שנים

כשהיא נכנסת לחדר עם הפנים המושלמות האלה

נשימתך נעתקת ממנה

כמה שהיא יפה

סעמק

לך תסביר לה

שכל פעם שהיא עוברת

עם התחת הסקסי הזה והשדיים המושלמים האלה

אתה בוער מבפנים

כחיה טורפת

שרוצה

אותה

לך תסביר לה

שכשהיא שמה עליך ראש בלילה

ונותנת לך להיות כר תפילותיה

המזור לכאביה

זה הדבר הכי נעים בעולם

שאין בך תחושת ערך

כמו ברגע הזה

שכל צרותיה נעלמים ונמים

עליך

לך תסביר לה

שאתה מעריץ אותה, אתה השכל שלה

אתה ההקרבה למען כולם

אבן ראשה בוהקת המחזיקה הכל

על הדם, הדקירות והזמן

שהיא נותנת מעצמה

לי

לך תסביר לה

שהיא עשתה עימי חסד ונס

בכך שהעירה נרדם ופקחה עיוור

והצליחה לגרום לו לראות לראשונה

עתיד בית ומשפחה

איתה

לך תסביר לה

שהכאב שלה הוא שלי

ושהדמעות שלה שורפות בי כלהבה של אשם

שקול הבכי שלה שקול לעולם כולו

שמבחינתי יישרף ובלבד שאזכה שוב

לחיוך שלה

לך תסביר לה

שהטעויות שלך הם לא בגלל שכל הדברים הללו לא נכונים

אלא בגלל שהם הדברים שנותנים לי את הכוח לא לטעות יותר

ולהילחם להיות טוב יותר

למענה

לך תסביר

שכל ההסברים שבעולם לא יצליחו להסביר

לכם

עד כמה אני אוהב אותה

הם נוגסים בבשרי 

בנשמתי 

רוצים את חלקם 

ממני 

רוצים שאעלם 

רוצים שאשתפר 

רוצים שאהיה "אני" בלי אני 

רוצים  

והבשר מתעכל  

והנשמה עולה מעלה 

לקול צרחותיי 

מבפנים 

וביום שילם  

הם תמיד שם 

נקבצים עלי  

רכונים  

בעיניים גדולות שרואות כל מה שרע בי 

כל המדממם 

חגים מעלי

מי להרע ומי לתקון 

מי כילדה קטנה ויפה 

שדוקרת לי את הלב 

ומי כהורה שאוהב 

במקום ללמד אותי חרב 

ומי שקיבלה את ליבי הכואב 

הכואב מדי 

ואין לאן להתפלל 

ואין מענה לשאלות 

ואין צדק 

רק גזירה 

ועולם רע  

כמוני

בסוף זה אני

מול עצמי

מסתכל על עוד תואר שאחרי הפסיק

מתחת השם שאינו שלי

של אלו שפעם הסתכלו

בפליאה 

והיום מסתכלים מטה

אם הם מסתכלים בכלל

ובסוף זה אני

עם המלכודות שטמנתי לעצמי

שהתפוצצו

סעמק איך שהן התפוצצו

טוב, לפחות יש משהו אחד שעובד

בסוף זה אני,

עם המילים המזדיינות האלה

מלבושיי שקר, מרעום להשחית

כי רק בכאב הן מוכנות לבוא אלי 

אמיתיות, יפות

מי אמר שאין חסד

לבסוף זה רק אני

גוף גדול

לב וחיוך

שצריך אותך

כדי לחיות את האמת

ולפרק מלכודותיי

כדי להצליח להסתכל בי

ולראות מעט פליאה

כדי לא להיות רק אני

"אין אדם משים עצמו רשע"

5 שנים מהיום בו הפסקתי

להיות לבד

מול העולם, מול חטאיי

מול עצמי

5 שנים מאז הבנתי

כי לבד אינו גורל

בו כיסיתי עצמי

כמגן מהעולם

מלהרגיש

5 שנים

של רשפים ושלהבות

של כאבי

גדילה

של עונג ותשוקה בלתי נגמרת

כי את למדתני

שרק כך אפשר לאהוב באמת

אישה

אותך

5 שנות סערה שנכנסה לחיי

והעלתה אותי מעלה מעלה

להיות גבר טוב יותר

האיש שלך

והיום

5 שנים אחרי

אני עומד פה למולך

מאוהב

חזק יותר

אסיר תודה על שנפל בחלקי

ולך אבטיח ביום שמח זה

כי אהיה תמיד נכון לגדול

ולהגן עלינו מכל הסערות

למלא שולחננו במטעמים למענך

ולהישבע כי לעולם לא תאכלי עוד לבד

לאהוב ולהתחזק באהבתי

יום יום שנה שנה

ובעיקר

ולהיות לך גבר, איש

בית ומשפחה

מזל טוב לנו אהובתי

לעוד שנים רבות

עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזׇב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃

אני צריך אותך

להקים מעפר

ולתת כוח

לעייף תועה וטועה

שמחפש 

מקום ונחלה

אני חייב אותך

אהובה

היפה בנשים

כי לך הכוח

במבט וחיוך 

ויד מלטפת

לנסוך בי מה שיש בי

ואבד בחוסר ודאותי

להזכיר לי שאני עודני

הגבר שלך

זה שסלל דרך באון

ובנה מחסה בגשם

אמת ועולם

שנשכחו בחבלי נוודותי

וכאן מהקרון השקט

אני עוצם עיני 

וחוזר אליך

וצורח בראשי

אני אוהב אותך

הכניסיני

חזרתי מאוחר

היא כבר נרדמה

וציפיתי בה 

במיטה

תחתון בלבד

שעוטף טוסיק עסיסי

אלוהי

והעור הצחור הזה

שאני רק מבקש לטבוע בו

ולנשום כל חלק

הבטתי בשדיה הגדולים

שמטריפים לי את השכל

בהיתי בפנים

הכי יפות בעולם

שישנו להם בשלווה

וחשבתי על זה שברגע הזה

ממש אז

אני חוויתי אושר

על שזכיתי לחזור

מאוחר

אליך

ילדתי הקטנה

את לא אשמה

אני יודע שלא

את קטנה מדי, תמימה מדי

החיים עוד לא הספיקו לשרוט בך

את ציפורניהם מלאות הרוע

ולכן

את לא יודעת

כמה זה שורף כשאת בוחרת צד

כאילו יש פה צדדים

טוב ורע 

ובעיקר מכוער שאת לא רוצה לדבר איתו

את לא יודעת

כמה להידחות על ידך, ביתי בשרי

גורם לי לשאול כמה מגיע לי להיות נאהב בכלל

את לא יודעת

כמה בעולם המבוגרים

משחקי הילדים שלך

הם כל פעם מחדש חץ קטן ללב

שלאט לאט נשבר 

את לא יודעת

וטוב שכך

תמיד תהיי עם הפנים התמימות היפות שלך

ותדעי

שאבא אוהב אותך

אלו ימי צימאון

בהם אתהלך חסר

בנפש ובשר

צמאים

כואבים

הממשיכים באין ברירה

כי החיים חזקים מהם

ימי חיזיון לא קדוש

אל הזיכרון

של ימים אחרים

בהם הבשורות היו טובות

הידיים חזקות וזונות

אחרי עיניים רעבות

ימי ציה ועייף

שאין בהם קדושה

רק פקפוק וספק

בדרך, באיש הניבט במראה

שיקום גם מחר

בלא עוזך וכבודך

רק צמא.

"צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם: כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ"

אני רוצה את הבשר

 את ריח הזיעה

אני רוצה את העיניים רושפות מרעב

וסורקות הכל 

מתאוות אל רגע

רק רגע

לא יותר מזה

שבו הכל נעלם

כל העולם המזוין הזה

עם הדרישות המזוינות שלו

האכזבות

האהבות

רגע אחד בו אינך אדם

רק בשר

בהמה שאין מותר ממנה

ומאושר כמוה

ולו רק לרגע אחד

שאחריו יש סוף סוף

קצת שקט