לפני 4 שנים. 26 במאי 2020 בשעה 9:34
זה היה ברור מהרגע בו הוא חצה את מפתן הדלת. אני אזהה את המבט גם מתוך שינה – העיניים שנפערות, נשיכת השפה, המיקוד, השרירים שנמתחים. המבט של הצייד, גבר המתאווה, אליך.
הוא צעיר, גופו שחום עור חטוב וזקוף גב. פניו צעירות עטויות זקן זיפים מטופח עם עיניים רכות וטובות המחפשות אחר אישור במבטה. כן, הוא רוצה לדעת, אוי כמה שהוא חייב לדעת – שגם את רוצה.
הוא לא בא לבד. הם זוג, חברים מגיל הנעורים שמזה עשור גם מזדיינים. והלילה, הלילה הם באו אלינו כדי לזיין ולהזדיין. וכך היה.
בסיום הערב הדירה כלאחר קרב. כוסות פלסטיק ריקות וריקות למחצה שראו הרבה אלכוהול. אוויר, שהוא תערובת דחוסה של עשן סיגריות וריח סקס. המזרן הספוג בגמירות שלך כשעטיפות הקונדומים מפוזרות על הרצפה. ובעיקר, ארבעתנו חצי ערומים כשחיוך גדול על הפנים.
הם היו מהממים, הזוג הראשון שלנו, וגם אנחנו היינו מהממים (כך הם אומרים). כשמסיימים עם שרירים מאומצים ונפש רגועה, אפשר לומר שזה היה ערב מוצלח, ללא ספק.
אז, כשהאופוריה עלינו והורמוני האושר בדמנו, אנחנו עושים את אחד הדברים שאנחנו הכי טובים בהם, מדברים, מנתחים, שואלים ולומדים. "מה אהבת בערב הזה?" את שואלת אותי בשעת הסיגריה שלנו במרפסת. אני מחייך, ומסתכל עליך. בסוף הרי – זו התשובה לשאלה.
נכון, ערב מוטרף וראשוני שכזה הוא חומר גלם זוגי מדהים. היבטים על היבטים אותן בהם ניתן להיזכר ולנתח. ואין לי ספק שנעשה זאת (לא פה עכשיו בפוסט, אתם יכולים לנשום לרווחה). אבל אם יש דבר, נקודה, אימג' שנחרטה בנפשי היא כמה החוויה הזו אפשרה לי, באופן שאפילו הפתיע אותי שניתן, לאהוב ולהמשך אליך עוד יותר.
כי כשאני עוצם את עיניי ונזכר באותו ערב מה שאני רואה קודם כל זה לא אותי. לא הכוס החדש שזיינתי והטוסיק שלה שנכנע למרותי, מכותיי ולמילותיי – אלא אותך. צחורה ויפיפה באור המעומעם של החדר שוכבת שם על המיטה בתחתונים וחזייה תואמים בצבע אדום. מהפנטת את כולם הנקבצים אליך ורוצים בעינוגך. רוצים ממך ואותך. עוד קול, עוד גניחה, עוד השפרצה – כסם חיים ממכר.
אני נזכר בזין שלו, שמיאן לשתף פעולה עם אדונו גם כשהפליאה בו בת זוגו מציצה יותר מחצי שעה. כי הוא חיכה לך. המבט לא נתן לו מנוחה, חלחל בגופו עמד לו כמנעול שרק את יכולה לפרוץ. ואז, כשבאת ונגעת, ונישקת – הכל הסתדר. הכל "הועמד" על מקומו.
יש לך את הכוח הזה יפה שלי. לטמטם שכל במבט העיניים הכי יפות בעולם.
אז מה אהבתי? אהבתי אותך. אהבתי שאהבו אותך ורצו אותך. זה גרם בפעם המיליון לתחושת הכרת הטוב עליך, על דבר מופלא, ויפה ומדהים שכמוך שרואה בי את הגבר שלו. אם יש תובנה מענגת מהערב הזה עבורי היא שהמבט ההוא שלו - הוא המבט שלי. אך אני זוכה להרגיש אותו כל יום כל הזמן – יש יותר משהו יותר נפלא מכך?
אני אעזור לכם - אין. זכיתי.
אפילוג:
לפני שנרדמנו בעודך מניחה ראשך על החזה שלי, מצמידה אותי אליך חזק, ביקשת ממני "לומר לך דברים", לומר שאני אוהב אותך. רק לפני רגע זיינו אנשים אחרים והינה אנחנו אוהבים יותר. הלב ככלי המתרחב לאהבתנו, מוכן לעוד, משתוקק לעוד – דווקא ההמולה והחוויה זיכו אותנו ברגע אינטימי טהור ונקי מציניות, זה לא מעט בחיים האלה.
"אני אוהב אותך קטנה שלי" אני חוזר ולוחש לך.
ובכל פעם אני מרגיש כמה אני המאושר באדם.
