|
|
|
דעו יקיריי,
שהדרך הטובה ביותר להבטיח את הנאמנות שלה
זה לזיין אותה במשך שעתיים רצוף ללא רחמים
עם זין תימני
גמירה אחרי גמירה
עד שהכוס שלה צועק "די!"
ויוצא לחופשה כפויה לכמה ימים.
מצד שני - כשאנחנו כאלה סוטים דפוקים, מי בכלל רוצה נאמנות? ;)
את יפה מדי
וזו בעיה, בעיה קשה
כי זה פשוט מנצח הכל
את ההיגיון, את הניסיון
את הרצון בשקט
הכל מתפוגג
למול דמותך
את יפה מדי
אני מסתכל על התמונה שלך
פעם אחר פעם
בעיניי העגל הגדולות ובוהקות שמאחורי המשקפיים
במבט שחתך בי, ראה לתוכי
שגרם לי להתרגש, להרגיש שוב
מעלה בראשי שוב את מגע עורך הלבן והטהור
שהאדים ממגע ידי
אני עוצם עיניי ומנסה לנשום שוב את שיערך הזהוב
כמו אז, בעודך שוכבת לידי במיטה
כאילו זו נשימתי האחרונה
ואני מהופנט,
ממך
וזה לא הגיוני
וזה חייתי
אבל זו תחושת חיים
שאת נותנת לי
ואני מנסה לשכוח,
לא לרצות, לא לחשוק
לא להיות מהופנט ממי שאת
באמת,
אבל דעי יקירתי
את פשוט יפה מדי
בעיה.
אתן מתאהבות, וגרוע מכך
דורשות שנתאהב בכן
אתן רוצות את הרגש
את נפשותינו המדממות זו אל זו
קרובות מאי פעם, קרובות מכל אדם אחר
כשהלב מתחמם מאהבתנו
ואני שואל אתכן - למה?
בה רע בבשר לבדו, למה צריך את הדם?
מה פסול בעונג השטחי והפשוט של הכאן והעכשיו
במגע חושק ועיניים רעבות
בחיוך וצחוק של מי שבחרו בדרך הקלה
אל האושר (גם אם הוא רגעי)
למה שלא אהיה רק זין עבה
לשון מלקקת, אוזן קשבת, יד מכאיבה
וצחוק וחיוך, אצלי ואצלך
חיזור מבדר מרוכז רק בך
כצייד המתרכז בטרף
אהיה כמפלט מהעולם, משעשע ומענג
לעיתים טפשי, לעיתים עמוק
אבל רק מפלט אהיה, לא עולמך
לא כולו
אבל זה לא מספיק
לא לכן, לא לך
את רוצה לב, מוח, נפש ודם
שהוקרבו רק לך האחת
על מזבח אהבתנו
רק אז ישבע רעבונך
ותשקוט בך מפלצת האהבה
אז אני אומר לך, לכן
זה אולי שטחי ורגעי
ולעיתים קצוב כמשכה של זקפה
כזמן תפוגתו של בשר
זהו הווה בלי מחשבה על העתיד
ועתיד שכולו מורכב מרגעי הווה
ואתן יודעות מה
לפחות נפשות לא מדממות בו
ולבבות לא נשרפים מחום
ואין
אין בו מפלצות
רק הווה, רק עונג
אז למה הרגש הזה?
את יכולה לקחת את הצדק שלך
וללכת להזדיין
את שומעת אותי?
צודקת, טהורה, אכזרית
כן זה מה שאת
אכזרית, ועוד איך אכזרית
פני מלאך תכולות עיניים
שרושפות להבת אמת
ושורפות את חיינו
בדרך אל הצדק
כי במקום בו יש צדק
ילדות נשארות בלי בית
וחיים נקרעים להם לגזרים
עבר מפואר נגרס לו במטחנה של זעם יוקד
שלבסוף יורקת החוצה הווה עלוב
ועתיד לא בטוח
זה הצדק שלך
תסתכלי
זו האמת שלך
אין פה אהבת האחר
כזו שאינה תלויה בדבר, גם לא בזה שנהיה צודקים
אין פה
אהבה למציאות שלנו
לאנשים הלא מושלמים המרכיבים אותה
כמוני
ולא,
אין פה היגיון
יש פה רק צדק, שלך
של החברה אולי
אבל אין אותנו
ועל זה
לכי תזדייני
ואולי אז תביני
שאין צדק, פשוט אין
יש רק כאב וסבל
מרוצה?
שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה
(שיר השירים, פרק א, 5)
אני יודע
שהחיים אלו נראים לך עכשיו מעט
שחורים
כמוך
חסרים בו ומלאים בגעגוע
אבל האמת
שזה רק נראה לך
כמציאות שיצרת מתוך הקשיים שבך
כעוד בור שאנו כורים לעצמנו
במקום לעלות על הסולם
מי כמוני יודע איך זה
להיאחז כטובע בים סוער
במשקולת שמושכת אותך מטה
כי למרבה הצער יקירתי
השדים המתרוצצים בך מנצחים
הם גורמים לך לשכוח
כמה את שחורה ונאוה
עד כדי טירוף
בשמיים מלאי אפור ועליבות
נחזית לי דמותך כזוהרת בשחור
מהממת, את כולם, אותי
אך לא לך, את שוכחת
מתוך השכחה נולד הצורך
ומתוך הצורך נעשות הטעויות
ששוברות לנו את הלב
סתם, כי שכחנו.
אז אני אזכיר לך:
את חזקה יותר מזה,
את טובה יותר מזה, ממנו,
בחיי
ואת תדעי אושר
את תדעי את השקט שאת כל כך צריכה
את תנצחי את השדים שבך
ותשחררי, את עצמך קודם כל
ואז
תסתכלי במראה אל עצמך
ובחיוך תאמרי
שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה
על באמת - חום שיעול וכל השיט הזה, לא סתם הדפיקות המינית הרגילה שלי.
שמעו, לא מעניין אותי עד כמה אתה שולט פסיכופט-סדיסט-טוטאלי (ואני לא מאלה), בסוף אנחנו גברים: קצת חולים ורק בא לנו להתכרבל במיטה בתנוחה עוברית ושיטפלו בנו כי אנחנו על סף גסיסה.
דרושה נשלטת עם לב רחום ויד טובה בהכנת מרקים.
גם יכולות אוראליות יעזרו ;)
זין, ראש ולב - שנתיים וחצי כמעט במקום הזה לימדו אותי שככה המנגנון שלי עובד. עצוב כמה זה פשוט לא? כמו נוהל צבאי 😄
אני אסביר: בתקופה פה הכרתי לא מעט נשים, מקסימות להפליא (למעט אלו שלא) שמהאינטראקציה איתן למדתי המון, על נשים, על העולם, אבל קודם כל - על עצמי (ואולי על חשיבה גברית בכללותה).
והיום אני כבר יודע: זין, ראש ולב - אלו הם השלבים של הנפש שלי בהיקשרות לאישה, ואלו הם גם השלבים בהן היא יוצאת ממני (רבי חרמן בן סוטא היה נותן בהם סימנים: זר"ל :)):
1. זין -
חרמנות פשוטה, משיכה מינית במובן הכי פרמיטיבי וחייתי שלה. אם אין גירוי מיני, אם אני לא רוצה לזיין אותך - שום דבר אחר לא יקרה. זה מפליא כמה שזה שטחי, אבל זה פשוט כך.
מה שמעניין, ואני חושב שאצל גברים רבים זה כך, שמדובר בשלב העומד בפני עצמו ושיכול להתקיים מבלי כל דבר נוסף. כלומר, עצם החרמנות מספיקה מבחינתי מספיקה כדי שהעניין יישמר.
2. ראש -
אחר היווצרות המשיכה והגירוי המיני (אשר בעיקבותיהם כמובן החלו מאמצי חיזור וכו'), מתחילים להכיר את הבן אדם שמולך. לפעמים, לא תמיד - היא מצליחה להיכנס לך לראש. כלומר, היא מעניינת אותך אינטלקטואלית והיא מצליחה לגרום לך הנאה שאינה נובעת מחרמנות נטו (היא מצחיקה אותך, היא מבינה אותך, היא מהווה לעיתים אף מקום חם להניח את הראש). סוג של אינטימיות, חברות. זה השלב שנוצרת האכפתיות כשהיא חלק מסדר יומך (כי אתה רוצה בזה, באמת), ששלומה ואיך עובר עליה היום באמת מעניינים אותך (ולא רק כי אתה רוצה להגשים את שלב 1).
מעניין לגלות שיש מקרים בהם קשר התחיל עם בסיס מיני והתפתח בגלל האופי והאיטלקט לשלב השני, כאשר החלק המיני נוטרל עם הזמן ומהקשר ונותרה החברות בלבד. האמת, יש בזה משהו מקסים שהופך גם את החברות אח"כ למשהו הרבה יותר נקי ואמיתי.
3. לב -
השלב האחרון הוא הנדיר והעוצמתי ביותר. זה דורש בשילוב נדיר ומושלם של שני התנאים הראשונים, שלצערנו לא קורה יותר מדי. אבל כשזה קורה (ואתה לא באמת יכול לשלוט בזה) זו התאהבות, אמיתית. זה הרגע בו היא הופכת מגורם מעניין - מינית, אינטלקטואלית, רגשית - לצורך. לדבר המדהים הזה שעושה לך טוב רק מלחשוב עליו. כיבוש, שלך, של ההוויה שלך. הכי טוב שיש.
ומה קורה כשנפרדים? ובכן, היא יוצאת ממני בדיוק באותו הסדר רק הפוך:
קודם כל היא יוצאת מהלב, וזה השלב הכי כואב. לא צריך להאריך במילים על כאבי הלב של פרידה (רובכם ורובכן מכירים את זה). אבל בסוף זה קורה, בסוף מצליחים לחייך וליהנות מהחיים גם כשהיא אינה חלק מהלב שלך, גם בלעדיה.
השלב השני הוא שהיא יוצא לך מהראש, כלומר שאני מפסיק להשוות אחרות אליה, או להיזכר בסיטואציות מסויימות במה היא הייתה חושבת. מפסיק לייחס חשיבות לזה שהיא איתך בצ'אט (או בסיטואציה אחרת). במובנים רבים משליך החוצה את השאריות של דמותה שעדיין מקננת בראש.
השלב האחרון - שהיא מפסיקה להיות דמות מינית. כשאני מפסיק להיזכר בה באוננות או בזיון עם אחרות. אצלי זה תמיד מגיע כשלב אחרון - ברגע שאני מבין שהיא מפסיקה להיות מושא של חרמנות זה סימן שהיא אינה חלק ממני יותר.
מכל הנשים שהכרתי פה היו רק שתיים שהצליחו להיכנס לי ללב - ע' ו-ש'. ורק אחת מהן עברתי איתה את המעגל השלם - וזו ע'.
ע' הייתה אחת הנשים הראשונותש שהכרתי פה. ועם כמה שקשה לי להודות בזה, היא אחת האנשים שהכי עיצבו את מי שאני היום. כמעט שנה היינו ביחד, וזו הייתה חוויה עוצמתית ביותר.
השלב הראשון איתה היה די פשוט, היא דפוקה ומופקרת בדיוק כמוני, כך שהיא חירמנה לי את הצורה ישר מן ההתחלה (מודה, גם התמונה של בביקיני עזרה לתת לי מוטיבציה לפנות אליה). בהמשך גם גילנו שאנחנו חולקים מוח, שבכל הרבה דברים אני והיא זה אחד. אתם יכולים לדמיין את האינטימיות, את העוצמות. וכן, התאהבתי, התאהבנו. וכשזה היה טוב- זה היה הכי מדהים שיש (וכשזה לא היה טוב, והיו לא מעט רגעים כאלה - זה היה סיוט).
הסיפור עם ע' נגמר בצורה הכי מכוערת שניתן לדמיין (תאמינו לי, הכי מכוער). באופן שבו חיי נהרסו ונהפכו על פיהם. וכאן התחיל המסע שלה החוצה ממני. היציאה מן הלב הייתה מהירה יחסית, בגלל הדרך בה הדברים הסתיימו ואיך שהיא פגעה בי. אבל השלבים האחרים לקחו הרבה יותר זמן.
היא עדיין הייתה לי בתוך הראש, חודשים אח"כ. קראתי אותה, חשבתי עליה, נזכרתי בה (כמובן שלרוב בזעם, אך לא רק). מה שלקח הכי הרבה זמן הוא היציאה מהזין שלי, מהחרמנות. אתם צריכים להבין, הרבה ממי שאני מבחינה מינית, הפנטזיות, הסטיות עוצבו ביחד איתה ובחוויות המשותפות שלנו, כך שבהיבט הזה היא הייתה מושרשת עמוק בנפש שלי. אני יכול לומר שרק לאחרונה היא הפסיקה להיות אובייקט מיני בעיניי, היא הפסיקה להיות משהו שאני מתחרמן ומאונן עליו. מדהים שזה לקח כל כך הרבה זמן, ומדהים שאני פעם אחר פעם לאורך כל כך הרבה זמן התחרמנית ואוננתי על אישה שהרסה את חיי.
דפוק - כבר אמרתי לא? :)
ו-ש'? פייה מדהימה. לא ברור לי איך היא נכנסה לי ללב, זה לא היה אמור לקרות, בטח לא כל כך מהר. אבל משהו בה, בדרך שבה היא ראתה אותי פנימה, את הצרכים שלי. קשה להסביר, אבל כל פעם שהייתי מסתכל בפנים היפות האלה, בעיניים הגדולות מבעד למשקפיה הייתי מתרגש, באמת אבל. הזוי איך מגע שלה יכול לעורר בי גיצי חשמל בכל הגוף, אך כך זה היה איתה. אז על רגעי האהבה הקצרים מדי אני מודה. ואיפה היא היום? אני רוצה לומר בשלב השני, אבל האמת, שהיא עדיין בתוך הלב. זה ייקח קצת זמן... :)
נ.ב
מעניין אותי לדעת: מהתרשמותי אצל נשים הסדר הוא קצת שונה: ראש, כוס ולב. ובפרידה: כוס, ראש ולב.
מה אתן אומרות - איך זה אצלכן?
השעה 00:01 וזה אומר שיש לי יום הולדת.
ולא, אני לא חוגג.
שנה כזו לא חוגגים.
שנה בה בעיקר איבדתי
את האישה שלי, את המשפחה שלי
את השקט שלי
שנה בה הפכו חיי למאבק
ניסיון לשרוד את הלבד יום אחרי יום
להשאיר את הראש מעל המים.
אז לא, אני לא חוגג
אדם בהישרדות לא חוגג, הוא עסוק בלהדביק את השברים
כי אלו היו חיי בשנה האחרונה - רסיסים של חיים שהתנפצו להם
בעודי על הברכיים - מנסה שוב להדביק את התמונה.
כי בואו נודה על האמת
זיונים ואורגיות זה רק סם מטשטש
שלרגעים מסתירים ממני את הבדידות
שהיא המציאות שלי
זו הייתה שנה עם מעט מאד רגעי חסד של אמת
וכמעט כולם היו איתה
זו שבמבט אחד ראתה את הכאב שבי
וכמה אני צריך לאהוב, אותה, כדי להירפא
כי באותם רגעים, בלילות המושלמים
לא הייתי בודד, הייתי מאושר
אך רצה הגורל וגם חסד קסום זה,
הפציע ונדם
בעודי מדמם.
אז היום יום הולדת
ואני לא חוגג.
אני בעיקר מייחל לשנה טובה יותר.
מגיע לי סעמק.
יוצא לי מדי פעם להצטרף לזוגות. זו חוויה מיוחדת ומחרמנת, יש בה משהו מאד מתמסר לטעמי מצד בני הזוג.
אתמול בערב הגיע אלי לדירה זוג מקסים, והחוויה הייתה שונה לגמרי.
אני אסביר: בדרך כלל, הזוגות שהגיעו אלי היו כאלה בהן המערכת יחסים בין בני הזוג הייתה במידת מה חסרה בתשוקה, לפעמים אפילו ממש בחום ואהבה. שלא תבינו לא נכון, תמיד הכל היה בהסכמה בין בני הזוג - לא הייתי פוגש אותם אם הייתי מרגיש שאחד מבני הזוג לוחץ על האחר.
אבל המוטיבציות, בדרך כלל, הן כאלה שהאישה חיפשה חום, תשוקה, חיזור. הגבר לעומת זאת, נהנה מלראות את האישה שלו ברגע זנותי (זו הייתה חוויה פורנואית עבורו). המוטיבציות האלה הכתיבו את אופי הזיון. הנשים האלה פשוט היו "מתחרעות" עלי, מנשקות בטירוף ושואבות כל פיסה של עונג והנאה שהן יכולות. הגבר לעומת זאת, בדרך כלל, היה בשלו.
אתמול היה שונה לגמרי. הזוג שבא אלי היה פשוט מדהים אחד עם השנייה. הייתה שם אהבה ענקית, הכלה, פרגון. כל מה שהייתם מייחלים בזוגיות.
אז למה הם באו? כדי להשתמש בי, בגוף שלי בלבד. בזין התימני, בלשון ובשפתיים. הייתי לערב אחד "זין" (על משקל ה-'חור' שנשלטות לעיתים מכונות על ידי השולטים שלהם).
שעה שלמה טחנתי אותה בכל זווית אפשרית, גורם לה לגמור מהזין ובפה שלי תוך שהיא מרטיבה לי את כל הסדינים - אבל העיניים שלה - כולן עליו. הנשיקות - רק לו. הלחישות - לאוזניו.
הנפש שלה קשורה בנפשו, גם אם הכוס שלה מלא בזין שלי.
זה מקסים לא?
פשוט השתמשו בי. ממש כך.
לכאורה, אני אמור לראות בזה דבר שלילי, אבל כל מי שיצא לה להכיר אותי פה יודעת - אני דפוק :)
האמת היא - שזה חירמן אותי. ממש.
לא כי אני לא רוצה את הנשיקות והתשוקה מופנים כלפי - אני אדם שרגש מילה ומגע מאד מהותיים עבורו (תרפרפו קצת למטה בבלוג...), אלא כי אני שואב את האנרגיות המסיטואציה כולה - משני אנשים מאוהבים שלא מוותרים על שום חוויה ואין להם בעיה, כי הם חרמנים, לחפש, למצוא וללכת להשתמש במישהו אחר. התושייה החרמנית הזו עושה לי את זה. אנשים חרמנים עושים לי את זה.
היה מעניין ללא ספק.
לשחרר
פשוט לשחרר
כמו שביקשת ממני לא?
כי גם ראש סחרחר מתאווה
ולב מלא רגש
צריך לדעת את המציאות
ולהכיר בחרא שהיא מעמידה בינך
לבין האושר
כי לא הכל תלוי בנו
ולא הכל הגיוני
בשר ודם, כבר אמרנו
ולפעמים מפסידים משהו נכון
לפחד
בעודך הופך טעות אחר טעות
ממקור של אושר
לזה שמוחק את החיוך
זאת - לעולם לא אסכים להיות
אז אשחרר
אולי בכאב, אך לא בכעס
בהכרת הטוב
על כל רגע שלנו
על לב שהרגיש
סוף סוף
על נגיעות קטנות של חיים
שנחלקו יחד
על המילים שלי
שפרצו מתוכי אליך
על שעה של אור
בסוף לילה מושלם
למחר חדש וטוב
ובעיקר עם סיבה
לראש סחרחר
חיוך שלי, ושלה
ולב מלא רגש
בשעה של אור
שעלתה אחרי לילה מושלם
