וואו,אוקיי יאללה בואו נתחיל,לסיפור הזה יש כמה חלקים,לא סגורה עוד על כמה אבל זה חלק א'
אז כבר הרבה זמן שאני חושבת לעשות את זה..
לכתוב על הפעם הראשונה שיצא לי לשלוט,עם החבר הראשון שהיה לי.
זה התחיל כשהגעתי לכיתה י',עליתי לתיכון והגעתי לי4,כיתה חצי מוזיקלית חצי רגילה(אני הייתי בחלק שלא חחח)
היתה לי אז חברה ממש טובה בכיתה,נקרא לה דנה לצורך העניין,היא גם כמובן הייתה זאת שישבה לידי בספסל הלימודים..בכל מקרה,כשהגיע תורי לבחור איזה מקצועות ארצה להרחיב,בחרתי פסיכולוגיה סוציאולוגיה ותנ"ך (קצת מפתיע לאור העובדה שכיום אני מזדהה כאתאיסטית חחח),הגעתי לשיעור בפעם הראשונה עם חבורת חברות מהשכבה ,וכשישבנו החליט לשבת לידי בחור גבוה עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות,נקרא לו שון.
האמת שאני לא זוכרת בדיוק איך זה קרה,אבל הרגשנו חיבור מידי,ומאז נהיינו חברים טובים.
שון סיפר לי שיש לו חברה כבר שנה וקצת והראה לי אותה,ואני שיתפתי אותו שאני מאוהבת במישהו מהכיתה שלא שם עליי(זה לסיפור אחר חח)
היינו באמת חברים טובים,הוא תמיד היה מחפש אותי בהפסקות,קונה לי שטויות כשרציתי(ברד עם חמצוצים בפנים היה ה-דבר בזמנו) דיבר איתי בפתיחות ואני איתו,מצחיק אותי בשיעורים ומלווה אותי הביתה ברגל כשהוא מחזיק את האופניים שלו.
יום אחד בכיתה יא' באחת ההפסקות דנה נעלמה לי אחרי שהלכנו לשירותים והייתי משועממת קצת,אז הלכתי לכיתה שלו וגם אותו לא ראיתי,חברה אחרת אמרה לי שראתה את שון ואת דנה מדברים במסדרון ואז הולכים לחצר האחורית,אמרתי לעצמי טוב בטח שיחה אישית לא אפריע..
כשנגמרה ההפסקה דנה חזרה לכיתה מהורהרת וכששאלתי אותה מה יש והיא ענתה "יש דברים שאת לא צריכה לדעת" הייתי קצת בהלם ממנה,אבל החלטתי להבליג ולעבור הלאה.
כמה ימים עברו ושמתי לב ששון מתרחק ממני,כשאמרתי את זה בקול לדנה היא אמרה שזה כלום ובטח עובר עליו משהו ואת האמת די נפנפה אותי..אז החלטתי לשלוח לו הודעה שאני רוצה שנדבר.
את ההודעה שלו אני זוכרת עד היום "אין מה לדבר,אני וx נפרדנו ואני רוצה זמן לעצמי,אני אקח כמה ימים בבית להתאפס ואחזור כשזה יקרה."
אמרתי שאני מבינה והכל טוב ואם הוא צריך אני כאן כדי לעזור.
עברו כמה ימים ושון חזר לספסל הלימודים,האמת?שמחתי וכעסתי עליו בו זמנית,איך יכול להיות ששון בחר לשתף את דנה במשהו ככ אישי ורגיש אצלו מאשר אותי?כשאנחנו נחשבים לחברים הכי טובים והוא יודע עליי הכל בלי חומות ומסיכות ואני עליו,טוב ככה לפחות חשבתי..
שון לא ככ שיתף אותי בסיבות רק אמר שהאהבה פחתה גדלו הריבים וזה כבר לא היה זה..חיבקתי ואמרתי שהכל עובר והכל לטובה והמשכנו כרגיל.באותם ימים התחלתי לשים לב שכל דבר שארצה ואבקש,שון יביא לי ויעשה בשבילי,אבל מבחינתי זאת היתה הדרך שלו להראות כמה הוא חבר טוב שלי.
חלפו הימים ושון שוב התחיל להבריז מבית הספר,מאוד התבאסתי עליו,אבל ידעתי שאם אני אבקש הוא היה שם.
היה יום אחד שהיה לי ממש קשה(העירו לי הערה על המשקל שלי והייתי רגישה עם הפרעות אכילה בזמנו)ודרשתי שיבוא ללימודים.כמובן שהוא הסכים והגיע באמצע היום,והיה שם ותמך בי לכל אורך השיעורים עד שהיום הסתיים.הצעתי לו לבוא אליי ושאבשל לנו ואחתוך סלט והוא כמובן הסכים,מה שלא ידעתי זה שהיום הזה הולך לשנות לי את החיים...
טוב זה הסוף של חלק א',הסיפור אמיתי השמות בדויים,חלק ב' יעלה בימים הקרובים
