יש כל מיני אורגזמות.
אצלי הן באות תמיד המתוך הבדסמ. ממחשבה או מעשייה. והן חזקות יותר ככל שהבדסמ חזק יותר וטובעני יותר.
את האורגזמה הזו שלי אני צורחת מעמקי הגרון,
כאילו שהיא נולדת מתוכי,
מתוך הסיטואציה בה אני שרויה,
מתבקעת לה מתוך זעקות הכאב, והתנשפויות,
והשתנקויות החניקה.
התנוחה לא נוחה לי.
העצמות של התחת בולטות ככה מדי.
ןבכלל אני לא במוד וקשה לי להכנס אליו מהר כל כך. לא רק שלא חיכיתי לו רוטטת על 4 באיזה מקום מפגש, אלא שרק התקלחתי ואני מול הטיוי ובאמא'שלך עכשיו?! אבל אני רוצה. מאוד. אז אל תפסיק , טוב?
אני מנסה לגייס כוחות של נפש כי חיכיתי לזה ואני כמהה לזה ומתחננת וזה לוקח לי לא מעט עד שהסטייס אוף מיינד המקבל נוחת עלי.
עד אז , אני כבר חמה מספיק.
וכל מכה של ספנקר מפזרת לי חום רצוי במעמקי הנשימה. אני לא זזה, ולא נעה, כשהוא נוגע בי איתו, כאילו והיה מלטף.
ואז מגיע תורו של הקיין. הקיין מכאיב. פיזור האנדרופינים בגוף דורש מחיר שיש לשלם מיידית. והמחיר הוא כאב.
לרוב יש לי יחסי שנאה ואהבה עם הקיין. אבל התגעגעתי, וגם הגוף כבר חם- אז אני מקבלת. וה עושה לי טוב
הוא משנה תנוחה ולופת אותי בגרון בזמן שהיד השניה מנחיתה את המכה. זוהי לא לפיתה קלה. הוא לוחץ על כלי הדם עד שאני חשה מטושטשת, ומה שמוציא אותי מהריחוף הנקודתי הזה הוא צריבת הקיין הדורשת.
לא יודעת כמה פעמים הוא עשה כך.
אני רק יודעת שכשלבסוף הוא החליט להעניק לי פורקן והחדיר לתוכי אצבעות ואז ויברטור, זה היה כאילו האורגזמה חיכתה לו.
הר געש מתפרץ , למגע שלו.