הבוקר התחיל במשיכה פתאומית של מכנסון שלבשתי לשינה, וחדירה אגרסיבית לתוכי.
הגוף שלי על אף שאיננו מוכן ואין לו התראה- מתרטב מיידית. ככה הוא מגיב אליו. ככה הוא מראה לו געגוע. דרך שלולית על המצעים.
הוא מזיין אותי בכל מיני פוזציות נעימות, עד שהוא מתעייף או שהצורך לעשות פיפי בבוקר גובר עליו.
אני נותרת לנוח על ביטני.
כששהוא חוזר, הוא חודר לאחורי. בלי יותר מדי מילים. בלי יותר מדי דרמה.
זה כואב פצצות אבל הפעם, היות והוא בוחר לעשות את זה קצת יותר לאט- זה גם נעים. לשם שיינוי אני לא מדממת.
ולמרות זאת, בהמלך כל אותו היום לא מפסיק לכאוב לי התחת.
~~~~~~~~~~~~~
התרגשתי מאוד.
המון זמן לא יצא לנו לצאת.
באמת.
מלא מלא מלא.
תחילה הקורונה, ואחר כך השבתות לא הסתדרו.
עד שהן סוף סוף כן.
הכאב היה נכון.
פשוט מדויק חם ונכון.
יש לי יחסי שנאה ואהבה עם הקיין.
היום הייתה בו רק אהבה כלפי, שהוא הראה לי דרך הקיין. שניהם אהבו אותי היום.
ואז הקשירה לקרוס פנים אליו.
וההתרוממות מעלה באויר.
הוא מחזיק אותי בגרוני.
מוביל אותי, קשורה לקרוס שבאויר, אחריו.
אני נעלמת שם בתחושות. מנודנדת, ללא שליטה על הבאות.
אין תחושת זמן. אין תחושת מרחב.
המח משחרר כל כך הרבה חומרים שונים וטיבעים שאין תחליף לזה בעולם כולו.
אני מרוחפת על ידי היד שלו. מהופנטת על ידי המבט העמוק שלו לתוך עיני.
קורה שם משהו אינטימי בינינו, שהוא מושלם. משהו מיסטי כמעט, מושך אותי אליו. למגע שלו.
ואז הוא מוריד אותי משם,
ומשלים את הסשן עם עוד קיין.
עוד קיין.
עוד קיין.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
נוסעים ברכב חזרה הביתה.
הוא נוהג
- "כואב לי הטוסיק וגם בתוך הטוסיק"
-"מעולה. אני לא רוצה לשמוע יותר שום תלונות בבית הזה!"
