שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני שנה. 11 בפברואר 2023 בשעה 6:51

הוא הכין לי שמיכות במיטה והדליק לי מזגן והלך לנחות בסלון.

אני נוחתת בכתיבה.

תמיד הייתי ככה. גמורה מעייפות ברמה שנעצמות לי העיניים אבל חייבת לכתוב. 

 

~~~~~~~~~~

 

אני על הבטן והראש שלי קבור בכוס המתוק שלה. 

הידיים שלו מחבקות אותה אחת מתחתיה והשניה מעליה. זו שמתחתיה , מונחת על הריצפה , לוחצת לי על הצוואר בדיוק בנקודה הנכונה לחניקה בלי חניקה-  מחרמנת. 

אני אוהבת חניקות.

הוא מצליף בי. חזק. עוד ועוד עוד סטים ארוכים של קיין וספנקר, ללא הפסקה וללא מגע מנחם, ואני מרגישה את הגוף שלי עולה מעלה, רועד, ומשתחרר לו לתוך הגמירה שבמעמקי הכאב.

 

~~~~~~~~~~

 

היא יושבת על הטוסיק. רגליה מקופלות והיא פתוחה אלי. אני מולה.

שלושתינו מטפטפים לה שעווה על הגוף. לעתים אני משחקת בה קצת. אני אוהבת לגעת בה. 

ואז , במפתיע, הוא מטפטף קצת שעווה גם עלי.

 

 

,~~~~~~~~~~~

 

הגעתי מאוד רעבה הערב. .רעבה לסקס,  לכאב, געגועית אליו. 

כשאטרף נגמר וארבעתינו שוכבים ברוגע מתחת לשמיכות, אני מפזרת עליו אלף נשיקות קטנות על כל הגוף. 

מדי פעם הוא מחזיר לי נשיקה קטנה שממיסה אותי.

 

 

 

~~~~~~~~~~

 

 

כשהוא חודר אלי חום מתפזר לי בכל הגוף. חיכיתי לזה כל כך.

אני אוהבת לחוש אותי בתוכי. אוהבת את האופן שבו הוא טוען בעלות על גופי כשהוא מזיין אותי. 

אני פתוחת עיניים ומטה את הראש שמאלה, רק כדי לראות אותו חודר אליה. זה סקסי. זה מראה יפה ממש לראות בלייב. 

הוא עובר לזיין אותי בתחת. והיא מתחילה לגנוח. 

הגוף שלי רועד מהשילוב הזה.

אחרי גמירות מהכאב קשה לי לגמור שוב.

הרעידות האלה, כמעט גמירה אבל לא, מעבירות אותי עלי דעתי.

ואז הוא מניח לי יד על הפה והאף, ולוחש לי באוזן

"שקט. כמה את צורחת היום. תשתקי קצת"

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י