יומן מסע

כל הבית נראה כמו בורדל,

או כמו מרתף עיניים סיני.

כלי הכאבה פזורים בכל מקום בסלון,

גם כלי עינוג.

וגם עטיפות קןנדומים של הצעצועים ושלו.

אני זרוקה על הספה עם הפנים מטה.

כולי מסוממת מאנדורפינים. 

מסשן אימפקט די מפתיע בחוזקו, ומזיון אגרסיבי בתחת. 

אני אוהבת cnc בטוסיק. מייללת כשכואב לי, משתתקת כדיי להכיל.

אוהבת את האפשרות להגיד "לא בבקשה לא" ולהתכוון לזה, למתוח את הקו היכולת שלי עצמי להכיל,

ובו בזמן אני אוהבת את הביטחון לדעת שאם נאמר הצבע הנכון- הכל מפסיק.

אפשר לקרוא לזה "אוהבת" בכלל? 

יש מילה אחרת בטרמינולוגיה?

הגוף שלי הושפרץ, וגמרתי כמה פעמים ברציפות.

אולי זו השפה היחידה שיש.

צל ירח.

"צל הירח

אל פני השמש נמשך.

תמיד בין יום ובין לילה,

נוגעים שם למעלה,

וזה לא די לו, לא די לה -

רק לרגע והלאה.

וכך כל יום, שנים אין ספור,

הוא מת באורה,

היא באורו.

שקיעת זריחה ורודה,

אהבה אבודה."