מה כל אחד מוכן לתת,
בלי פחד.
לא כאן.
הלך הכסף- שילך, הזמן איתך שיתארך."
איך כל המילים מקבלות משמעות קצת אחרת.
אבל הן באמת מתחדדות בקצוות.
נניח, מה שווה ידידות בין בנות- אם ברגע האמת חברה לא מסוגלת להתקשר אליך לשאול לשלומך?
על מה נדבר מחר? על בנים וזיונים, אני אקשיב,לך ואהיה לך לאוזן קשבת כשאני יודעת שתכלס אני על הזין שלך?
מה שווה שליטה, אם ברגעי הצורך הכי גדולים שלך, הוא לא שם?
מה שווה זוגיות , אם אתה לא שם במה שהכי קריטי? זה סתם כותרת?
מה שוות המילים של מישהו שהוא לכאורה קרוב אליך, אם הוא בוחר שלא להיות נוכח ברגעים משמעותים לחייך?
ואולי זה בן אדם טוב.
אלא שהוא צריך להיות קודם כל טוב *אלי*.
ואחרי 41 שנה על כדור הארץ, אז מותר לי שיהיה לי פחות אנשים קרובים. הרבה פחות. אבל מי שפה? פה. לתמיד. בכעס ובשמחה, בטעויות ובלקחים, ברוגע ובשעמום ובעיקר בקושי ובפחד ובעזרה.
במה שהכי חשוב.
כי בסוף בסוף בסוף, כשמנקים את כל המניירות ואוטמים את האוזנים לרעשי הרקע (ואיך שאנחנו הבנות אוהבות לאהוב עם האוזניים, אה?),
אז מה שנשאר בסוף- זה מה שיש לאדם עמוק בפנים. זה התוכן האנושי האמיתי שלו. ומה שיש לו בפנים יוצא במצבי קיצון.
כמו התמודדות וקושי.
כמו המבט למוות בעיניים.
כי אין יותר קיצון מזה.
