יש הרבה דברים שאני יודעת שאני צריכה לעבוד עליהם.
באמת יש רשימה ענקית, אבל אי אפשר לטפל בהכל.
אז נתחיל ב3. נשים 3 חסרומות גדולים ומהותיים בפוקוס, ואולי נצליח לשפר, או לפחות לא להרוס בעתיד, דברים שחשובים לי.
הראשון זה סבלנות.
אני כל כך חסרת סבלנות שזה לא יאמן בכלל בכלל. ברמה שאני לא יודעת איך מתחילים לעבוד על זה בכלל. מנסה לקחת שאיפות לפני אני מגיבה. נישט. מנסה להתאפק לפני תגובה. יוק.
אם יש למישהו רעיון- אני אשמח לשמוע.
"סבלנות סבלנות לא קונים בשום חנות" אז איך מתחילים לפתח אותה בתוכי תוכי?
השני, ונראה לי הוא קשור בראשון בצורה אינהרנטית- זה חוסר יכולת באיפוק או בדחיית סיפוקים.
עכשיו פה זה מסובך. כי לא בהכל אני ככה. כשמדובר בהתנהלות כלכלית למשל, אני אכבר מאופקת ומנוהלת. טבלאות אקסל ומטרות והאמת אני לא מכירה הרבה אנשים שמנוהלים כלכלית כמוני.
אבל בקצה השני- מתוק. לא יכולה בלי מתוק. ויש עוד רשימה לא קצרה של דברים שבהם יכולת האיפוק שלי שווה לאפס.
מלמדת את עצמי איפוק . נלחמת בעצמי ממש ממש. עם אוכל זה כרגע פחות מצליח. אולי עוד יצליח בעתיד. בדברים אחרים יש הצלחה חלקית. זה תהליך.
אימפולסיביות.
ריגשנית ורגשנית ודרמטית. קודם כל אני פועלת מהבטן. מהרגש. מהדחף. ואחר כך כשאני נרגעת- אולי פעלתי טוב ואולי לא. ובכל מקום זה לא היה מחושב, ובטח לא עירב בחירה מודעת.
הדבר הזה פיתח לי ובי אינטסטינקטים לא רעים בכל הקשור לאנשים שעומדים מולי. אבל לאורך השנים הוא גם עלה לי לא מעט. וזה משהו שצריך לשנות.
ולמה אני אומרת את זה.
כי אני תמיד אני. וכל מה ששרוט בי עדין כזה. ואולי אם אצליח לחבק את כל השריטות שלי,
אם אצליח לעבוד קשה על לחמול את הצדדים האלה בי, לקבל אותם, להבין אותם, וקצת לרכך אותם,
רק קצת,
נניח 20%-30%,
אז בחשבון פשוט וליניארי יהיה שיפור דומה ברמת ובאיכות החיים היומית שלי, בקשרים האנושים הבסיסיים,
באהבה.
לא?
