יומן מסע

קצת לא ידעתי איך לאכול את זה. 

הפנים כמעט שלה. הקול כמעט שלה.

רק כמעט.

דומה אבל לא בדיוק. 

 היא סיפרה לי דברים פשוטים בפרטים, שאחותה כנראה סיפרה לה.

וביקשה גם ממני לספר לה גם.

להשלים עוד חלקיק של פאזל ממה שהיה החיים של אחותה. מהדברים הפשוטים והאינטימיים של חיי אחותה.

בהתחלה הייתי קצת בשוק שש' שיתפה אותה בכאלה פרטים ספציפיים ואינטמיים. ואחרי זה חשבתי לעצמי מי אני למנוע ממנה לדעת. מי שם אותי לשמור את זה לעצמי.

והורדתי מחסומים. 

ושיתפתי הכל.

ושמעתי אותה ובכיתי איתה.

ובסוף שלחתי לה את כל ההקלטות שהיו לי בקבוצת הווטסאפ המשותפת. שומעים שם את שניהם. אבל בעיקר את ש' צוחקת. ומשחקית. ורכה. ומביעה רצונות. וחיה. ממש ממש חיה. 

ובסוף שאלתי אותה את מה שלא הספקתי לשאול את ש. למה היא ש והוא ש והן  ש ו ש ודווקא הוא ר. 

וקיבלתי תשובה. 

דברים פשוטים.

במסיבה אתמול, יצא לי להחליף מילה מהירה איתו,  ולהודות לו על הקשר שהוא עשה בינינו. 

ולהודות לו גם שבזכותו ובזכות המסיבות שלו, היה לי העונג להכיר אותם.

למעשה, זו הייתה המסיבה הראשונה שהייתי בה מאז תחילת אוקטובר.  ואני שמחה שהלכתי. ושהייתי שם איתך. 

היה לי כיף בזכותך. 

בזכות הדברים הפשוטים דווקא.

התגובה שלך לאיך שהייתי לבושה, 

לתשומת הלב שלך כלפי במרחב שכזה ולאורך כל הערב,

שהחזקת לי את היד.

ושספרת איתי לאחור.

ותפסת אותי.

לפעמים זה ממש ממש קשה- לתפוס אותי. ריגשית.

והרגשתי יפה, ממש ממש יפה, שם איתך.

והיום, כשהכנתי את צהרים, פתאום חשבתי שזה סופ"ש של סוף שנה אזרחית. ושגם שנה שעברה אתה היית זה שהרמתי איתו כוסית לשנה החדשה.

ואחרי שקמתי מהשנץ הארוך הזה ששקעתי לתוכו אחרי שנסעת, חשבתי גם שבאיזשהו מקום, עם הזמן והדברים שעברו עלי- קצת התבלבלו לי מושגים של "כיף" או "הנאה" עם מושגים כמו "אושר".

והסופש הייתי מסופקת ומאושרת.

מדברים פשוטים.

וגם היה לי גם רגוע וגם כיף.

וחשבתי על כמה זה עדין, המארג הזה, בין לא לוותר על עצמך, ובין להתפשר. וכמה בעצם זה גם יכול ללכת ביחד, אם רק שני הצדדים מנסים ושואפים.

אני רואה אותך מנסה. אני מקווה שגם אתה רואה אותי.

עוד לא שנה אזרחית טובה, בייבי.

עוד קצת.

עם כוסית יין אדום טעים שממתין לנו במקרר שלך.

ספירה לאחור, אם נחזיק מעמד עד24:00. :)

ונשיקה.