יומן מסע

אני מזכירה לעצמי שאסור לי להיות קיטשית מדי. 

שזה לפעמים מרגיז. וממש לא מתאים לכולם.

אבל מה לעשות שזה בורח לי. :)

אז לפעמים, אני מצליחה להתאפק, או שאני קיטשית רק בראש שלי. אז זה לא באמת נחשב. ואנחנו לא סופרים את זה! 

ולפעמים, זה בורח לי והוא זורם כי הוא במצב רוח סלחני ומכיל.

ופעמים אחרות, בגלל שאני באמת ממש ממש קיטשית- זה מרגיז. 

ואני שואלת מה רע בקיטשיות בעצם? עם מי כבר יש לי להיות קיטשית עם לא איתך? 

למי יש לי להתגעגע?

למי יש לי להציק בווטסאפים חמודים?

למי יש לי לייחל לחיבוקים במיטה רגע לפני שנרדמים? 

למי יש לי לחשוב על מתנות עם משמעות?

ולתכנן טיולים וסופשים?

ומי יש לי, מלבדך, שיעשה את זה איתי?

הנה.

זה ממש קיטשי.

ויפה.

זה גם נורא יפה.

אפילו שאתה פחות מתחבר.