לפני 10 חודשים. 20 בינואר 2024 בשעה 20:29
בכל העניינים השמחים שיש לי בחיים לאחרונה , לגמרי שכחתי שאני חוגגת שנה (!!!!) בלי סיגריות.
אז נכון, פה ושם היו לי נפילות, שאני יכולה לספור אותן על יד אחת, וישארו אצבעות ספייר, אז זה לא נחשב.
וזה שלא נפלתי לסיגריות למשך כל המילואים כשכל החיילים ביחידה עישנו כאילו הם בעלי המניות של שדות הטבאק בחו"ל- רק על זה מגיע לי מדליה.
תכלס? כל הכבוד לי :)
מוצאת את עצמי לאחרונה קוראת פוסטים מהעבר הממש רחוק וקצת מחייכת נוכח מי שהייתי ונוכח מה שכתוב.
מרגישה שזה תאריך שמגיע לו אזכור, כך כשאקרא, בעוד כמה שנים- אזכור להגיד לעצמי שאני יכולה, כשאני רוצה מספיק.
וגם שכשמישהו אומר לי "גדול עליך" או "את לא יכולה" , כל מה שישאר לי להגיד לו "עכשיו בוא תראה אותי".
וגם מגיע לי להרים לי.
