יומן מסע

תחזיק אותנו על כף ידיך כאילו אנחנו כדור זכוכית, עדין במיוחד. פגיע במיוחד. יקר.

תניח אותנו על כף ידי הפרוסות ומחוברות יחדיו, ומתחתיהן, על מנת לבטח, תניח את ידיך שלך.

תשמור כאילו אין דבר יקר יותר בעולם כולו.

כי באמת אין.

תאהב אותי.

~~~~~~~~~~

היד שלו מאוננת אותי בדיוק בנקודה הזו שבין החיים והמוות, בה ניתן לשלוט על התנועות של הגוף שלי, בקצה האצבע בלבד.

יד אחת שלי מקובעת תחתיות. 

גוף צמוד לגוף.

הוא קצת נשען עלי, אז אני לא באמת יכולה לזוז. זה מחרמן.

הוא לוחש לי דברים באוזן. לא משהו קיצוני מדי. עצם הקול שלו מקפיץ את הרגש שלי למעלה. 

אני מתחילה לגמור גמירה חזקה מאוד. 

קל לזהות את זה אצלי. אז הוא מזהה את זה, והוא עוצר את כל המגע בבת אחת.

הכל נודם בי באבחה.

זה כמעט כואב.

אני מתכווצת.

"לא לא לא בקשה לא. למה?!". אני חצי צוחקת וחצי בוכה. הרגשה של תסכול, של פוטנציאל שנמוג. של חרמנות גדועה בשיאה. 

הוא חוזר לגעת, אבל אי אפשר באמת להחזיר אורגזמה שנהרסה, והגמירה שמגיעה בעקבות המגע החוזר היא צל של זו שהוא גנב. 

~~~~~~~~~~

תשמור עלינו ככה. 

עליך.

ועלי.