יומן מסע

"את היית מאוד סקסית היום" 

הוא אומר לי בדרך חזרה. אני לא מרגישה כזו. אז זה כאילו הוא שומע אותי בלי שאני אדבר. מסונכרן איתי. 

הוא היה סקסי מהרגע שהוא הגיע. הוא כל כך סקסי לאחרונה שאני מרגישה לא מספיק. זה מדרבן אותי לעבוד יותר. להיות ראויה. 

כל כך הרבה תשוקה בנשיקותיו אלי, חם במגע כשאני צריכה חום, קשוח כשצריך להיות קצת יותר קשוח. ומצחיק. מעיף אותי מדיסוננס של ההליכה בין הכאב ובין רמות הצחוק בינינו. 

זה מקשה עלי לקבל את הכאב, וזה כיף. בוזמנית.

כאילו הנשמה שלי, והלב שלי, הם תויי קריאה, והוא מעלעל בהם לפני המוסיקה שהוא יוצר. 

היה גם בדסמ כייפי. לא רציני מדי. ולא רשלני. מדויק. לא מעט. אבל איכותו לא נבעה מעוצמת המכות או יכולת העמידה שלי ואפילו לא מהכמות.  היא נבעה מהתקשורת הסמויה בינינו. מהאינטימיות הריגשית והנפשית שהצלחנו לבנות. לכל כך הרבה מילים ורגשות שנאמרו לי בין השורות. למוסיקה שנוצרה. 

 אם אני אכתוב שהיה לי כיף, זה לא יעביר את העוצמות  שהיו. 

ואף על פי כן- היה לי.

היה לי מקרב מאוד אליך. 

ואני רוצה עוד.

עוד קרוב. 

ועוד ככה.

אני מקווה שאתה מרגיש זהה.

~~~~~~~~~~

אחרי הרבה זמן של מניעה אי רצונית. מה זה מניעה אי רצונית? זה כזה שאת לא מאוננת כגפך, וכשהוא נוגע בך, הוא הורס לך אורגזמות רק כשהן מתחילות. אחת אחרי השניה.

אל תשאלו אותי על רמות התסכול והחרמנות. 

ואז, בעמידה, עם הפנים לקורות העץ,  הוא מחדיר אלי אצבעות ומצמיד אלי את המכשיר, ולא עובר הרבה זמן, ואני גומרת שם על הקרוס. 

צורחת אורגזמה חזקה.

וכשאני נרגעת ומביטה בו, בפנים הטובות שלו צמודות אלי, ומחייכות חיוך קל שובב, זה כאילו אני מסוממת.

והוא הסם, והדילר, והתקציב

ואני צריכה עוד.