יומן מסע

אולי זה בגלל שטוב לי, שאני חשה אושר, אמיתי כזה ולא משוחק, שזו הסיבה שאני חושדת באושר הזה ללא הפסקה.

שאני שואלת למהותו. אני חוקרת אותך. שאני שואלת אותך על החלטות עבר שקיבלת. שאני מבקשת תשובות כשגם לי ברור שלעיתים אינן. אני צריכה וודאות שתכלס איש לא יכול לתת לי אלא אם כן הוא משקר.

אולי דווקא כי אתה- אתה, כל כך יוזם, עוטף, חושב, מתחשב, יציב, סבלני, אז אני יכולה להרשות לעצמי באמת להיות אני- לעיתים פגיעה, חוששת, לעיתים אפילו הססנית.

כל המבוגרים האחראיים של חיי, לא היו שם בישבילי בילדותי כשהייתי צריכה אותם. אולי זו הסיבה (פחחח על "האולי". מה אולי מה? בטוח!) שאני חוששת גם ממך.

אני ילדה, אתה מבין? לא עם קוקיות ושמלות ומוצץ. ולא כזו שתקרא לך 'אבוש' במסגרת הפטיש.

אני באמת ילדה. כזו שלמדה לאורך החיים שיש לה, בסופו של יום, רק את עצמה. כי אין לה אף מבוגר אחראי לסמוך עליו. אבל אני גם ילדה שצריכה מבוגר אחראי. מאוד. ואתה מאוד כזה. מאוד מאוד כזה. ואני גם צריכה את זה מאוד, וגם מפחדת מזה מאוד. 

ילדה מטומטמת.

ואז אני שוכבת במיטה ומפריע לך לישון ומרגישה אשמה שיש לי בכלל מחשבות כאלה אחרי סופ"ש מושלם שכזה. 

סופ"ש של רוגע ושל זיונים. 

אני רוצה שתדע שאני מעריכה את מה שיש לנו. את מה שהצלחנו לבנות עד כה.  מאוד.

השדים האלה הם שלי.

ואולי רק זמן יוכל להם.

~~~~~~~~~~

-"כי מערכת היחסים הזו היא הרככית" הוא אומר לי בקול שליו

-"אבל אני לא ממש נשלטת, אני יותר מאזו"

-"את יכולה להגיד את זה עד מחר. שנינו יודעים שאת כן. את יודעת שאת כן. לא ממש מפריע לי איך תקראי לזה". הקול שלו רך. עדין. רגועה.

הוא מניח את היד החמה שלו על היד שלי. ואני לא יודעת איך להגיב. אולי כי אני ילדה מטומטמת. ואולי כי זה נכון, אבל אולי אני לא רוצה שזה יהיה נכון. אולי לפעמים אני מרגישה שלהיות סאבית, רק פוגע בי. אולי לפעמים זה לא טוב וזה מוגזם. ובא לי להיות במינון נכון איתך. במינון מדויק של הכל עבור שנינו, ואני לא טובה במינונים. אולי אתה יותר טוב. אז אני שותקת. ונותנת לך לנהוג. 

זמן.

~~~~~~~~~~

"בבקשה בבקשה שמן". זה לא משחק. אני לא עושה את עצמי. זה נכון ככלל שאני אוהבת אנאלי בעיקר כי זה שלו ואני אוהבת שהוא לוקח בלי לשאול.  אבל בשבריר השניה הזו, כשהוא הופך אותי על הבטן, ומזיז לי את הפלחים עם הידיים, אני חווה היסטריה קלה של פחד מרמות הכאב. לא ירדתי לו קודם. אין רוק. אין פריקאם. אין טיפת סיכה. הוא לא נכנס אלי קודם עם אצבע.

אני צורחת "לא לא לא. בבקשה שמן" יחסית בהיסטריה. הוא כבר חצי כיפה בפנים ואני יודעת שזה הולך לכאוב ממש כי אני לא מוכנה בשיט. 

"כן? להתחשב בך? בכיינית"

הוא לוקח חומר סיכה ומקל עלי.

וזו הפעם הראשונה שהוא מזיין אותי בתחת שאני חווה עונג.

ילדה זונה מטומטמת.