שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 7 שנים. 7 בינואר 2017 בשעה 19:46

הנתינה אובסולוטית. 

אפשר לחשוב לפרקים, כי זה נח וקל, שהיא מוגבלת. 

כי זה פשוט לי לחשוב כך. 

כי זה מרגיע. 

אבל האמת היא שזה לא כך. וככל שהזמן עובר זה לא כך יותר ויותר. 

 

הכל באמת שלך. 

שייך לך. 

 

מעולם לא היה שייך כך למישהו. 

נדמה לי שאפילו לא לי.

כי גם אני עצמי לא ידעתי מה יש בי. עד עכשיו לא יודעת. סמטאות נפשי נותרות בחשיכה עד שאתה לא מאיר אותן. וכשזה קורה, אז מעורב רגש. 

המון רגש. 

שגם הוא שייך לך. 

לשחק. 

לבחון.

ללחוץ. 

 

וכשאני מתגעגעת אליך,

כמו עכשיו. 

ממש עכשיו ברגע זה,

אני לא מתגעגעת רק לשולט שלי. 

לדום. 

אני מתגעגעת לאדם. 

קודם כל. 

אדם שרואה אותי. מאתגר אותי. וחשוב לי.

כל כך חשוב לי. 

 

עושה לי טוב להיטיב איתך, אדוני. 

תודה על זה שאתה מאפשר לי. 

 

שלך. 

שלך ומתגעגעת. 

 

 

 

 

שולמית ש - מדהימה!
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - :)
תודה לך.
לפני 7 שנים
Citizen​(שולט) - יפהפה !!
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - תודה.
זה מהלב. מקוה שהוא יאהב :)
לפני 7 שנים
Citizen​(שולט) - ברור שהוא יאהב
מורגש שזה מהלב !
לפני 7 שנים
סועד קשוח - אהב.
והתרגש לקרוא.
תרגישי איך פיסת הלב שלי שלקחת לי פועמת לך ביד בחוזקה.
לפני 7 שנים
שולמית ש - וואו!
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י