יומן מסע

יש משהו אפור מאוד ביומיום שלי בלעדיך.

משהו עצוב מאוד.

מלנכולי כמעט.

מסמנת וי על משימות היום.

מדלגת בין משימה אחת לשניה.

אין התרגשות.

אין חדוה.

אין למי לספר בצחוק על מעללי. 

אין בפני מי להשתובב.

אין ציפיה דרוכה מהולה בפרפרים בבטן.

אין נסיעות ארוכות כשהלב דופק יותר מהקילומטרג' ברכב.

אין טעם. 

אין .

בנאליות היום היום מכאיבה ממש. 

ואני מתגעגעת.

לאדוני.

למקומי תחתיך. 

לריח. 

לטעם.

למגע.

למראה.

לצלילים. 

לדבר המופלא הזה,

המהמם,

האהוב,

שאין בי מספיק מילים לתאר עד כמה אני מעריצה,

ושלעולם לא אהיה רהוטה מספיק כדי לתאר,

שהוא אתה. 

אתה.

האדם.

האדון. 

במהות שלך.

בתמצית שלך. 

בטבעי. 

כמהה אליך. 

שלך.

}{