אני רוצה למצוץ לך הרגע. ממש ברגע הזה. עכשיו.
קמתי הבוקר מלאת ערגה ורגש וחום אליך, שאותו אני מבקשת לפרוק ולהביע במציצה.
אני מרגישה את חום הדם שלי עולה ולחץ בוורידים שלי עד שנדמה שהם עומדים להתפוצץ.
אני גאה בך, אדוני.
רואה אותך יותר ויותר עם כל יום שעובר וגאה בך כה.
רואה את החכמה שלך, התבונה וההכלה שלך.
רואה את טוב ליבך, הנובע מתוכך פנימה, נטול אינטרסים, אלא כי כך אתה.
רואה את היופי שלך, שמתעצם מנוכח פנימיותך.
רואה את השליטה הטבעית הקיימת בך.
את ההובלה.
תמיד בבטחה, תמיד בהקשבה, תמיד בהגיון , גם אם אני לא מזהה אותו ומבינה רק עם הזמן,
תמיד תמיד מתוך מקום מכיל ואוהב.
הערצה שלי אותך, לא עיוורת היא.
היא מודעת.
כי אני מודעת למי ומה שאתה.
כי אני רוצה להיות בצלך, תחת שליטתך, תחת מנהיגותך, כי זה עושה לי טוב. ותקוותי שזה עושה גם לך טוב.
אני מכורה לטוב הזה.
אני מכורה למגע, לטעם , לריח.
אני מכורה לעונג ולכאב.
מכורה אליך. ולמציצות.
שוב יצא לי קצת רגשני 😎
נשבעת לך שזה היה אמור להיות פוסט על מציצות בכלל.
אולי, רק אולי, זה בדיוק מה שזה.
♥
