יומן מסע

כמה יופי יש בעולם הזה.

כל כך הרבה יופי אמיתי וטהור.

גם אנחנו זה יפה בעיני, על השלם שבנו, על כל חלקי הפאזל שלנו המרכיבים את האהבה המיוחדת שלנו.

זעקות ההצלפות,

בכיי התסכול והאכזבה,

והשקט הנעים שברגיעה שהגוף נכנס אליה לאחר גמירה מטורפת שלך, בה ידיך נסגרות לי על הצוואר.

וזה מרטיב אותי כל כך לתת לך את הצואר שלי, שאני מסוגלת לאונן ולגמור על המחשבה שגרוני נמחץ בין ידיך ואני מחרחרת שם לטיפת האוויר שעוד מצליחה להגיע אל ראותי. הקשר ביני לבין המשך הנשימה הוא לחלוטין בידיך, בשליטתך. 

זה כל כך יפה שם,

ברגע הזה,

שאתה רועד מעונג,

והתמסרות שלך לעונג זה מוציאה ממך שם משהו דומי מזוקק שדורש את הצוואר שלי.

כואב.

ויפה.

יופי טהור.