סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 6 שנים. 28 בינואר 2018 בשעה 20:20

הוא הופך אותי בפתאומיות על הבטן וחודר לי לאחורי.

לא ענדתי את הפלאג כבר חודשים,

הוא לא הכניס אף לא אצבע אחת  קודם,

ואין עלי או עליו טיפה של שמן.

רק מיצי כוס שלי, שמתפזרים ונותנים  סיכוך.

אני מייבבת מהכאב. מרגישה שנקרעת. השרירים מתכווצים, מוחים על המתחותם באופן הזה.

 

הוא שואל אותי האם לצאת. זו לא באמת שאלה. זה ברור לשנינו כי מיד אחרי זה הוא מציין שזה שלו. ומתחשק לו עכשיו.

כואב לי מאוד, ואני מבקשת ממנו שיגמור, אבל הוא אומר 'לא' ומאיץ את קצב החדירה. חזק יותר, עמוק יותר. 

לאט לאט השרירים נעתרים לו ואני מרגישה רטיבות של גמירה בין רגלי.

כשהוא יוצא, שנינו מביטים גם על מיצי הכוס שלי מרוחים על השמיכה.

"זה דם, סאבית?"

"כן אדוני".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ברזל פוגע לי בתחת. 

אני צורחת מכאב.

לא היה חימום של שוט.

לא היתה הכנה של ספנקים קלים עם היד. 

ברזל קר על עור לבנבן.

אני מתפתלת מהכאב והוא מקבע אותי על ידי לחיצת כף רגלו אל השכמות שלי. 

אני ממש מייבת.

"כואב, סאבית?"

"כן אדוני"

"יופי. עכשיו עוד 20".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

כשהחיה בך מתפרצת כך, 

ללא הכנה מראש,

אני מתאהבת בך עוד.

אני שלך עוד.

אני לגמרי למרותך.

 

תודה

 

 

 

lori{ע_מ} - זה כל כך ממכר }{
לפני 6 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - נכון
וגם באופן פרדוקסלי ככל שזה כך יותר, כך האהבה והחום אליו גדלים.
}{
לפני 6 שנים
סועד קשוח - מרגיש מבורך.
רק שתדעי לך שזכית לרגע נדיר.
השפרצה כל כך גדולה ומציפה מאקט חדירה לתחת בשכיבה על הבטן זה לא אירוע של מה בכך.
בייחוד שמתחבר לשינה ארוכה ועוטפת שמגיעה לאחר מכן.
חיוך
לפני 6 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - גם אני מרגישה מבורכת.

ההשפרצה הזו שלי, זה סימן מובהק שלפעמים נגוף יודע מה הוא קוצה יותר מהמיינד. יודע, למרות שהראש (והפה) אומרים אחרת.

ואתה מנהל איתו דיאלוג, עם הגוף שלי. כזה שהכוס נענה לו. :).

ואז בשנתי, האהבה אליך גדלה. הלב מתרחב עוד קצת רק כדי לאהוב אותך עוד.

היה שתוקשוח במיטבו אדוני.

תודה רבה
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י