אהובי,
אני אוהבת אותך.
אני אוהבת המון המון.
אני לא ממשיכה הלאה בכלל.
לא משתחררת ממך בליבי ובנפשי.
לא באמת מנסה. ולא רוצה גם.
סליחה שאני לא מה שהייתי פעם,
ולא ממש יכולה להיות.
ורחוק רחוקה מלהיות מושלמת.
לא יודעת לשנות דברים בי שמפריעים לך, לא יכולה לשנות את הדברים בך שמפריעים לי.
אבל אני אוהבת אותך אהבה אמיתית.
ולא בא לי להצניע שרוצה.
ולא בא לי להסתיר שאוהבת.
בא לכתוב את זה כשם שהתחשק לי לכתוב פעם.
תמיד.
בא לי לכתוב שמנסים. ממש ממש.
בא לי לכתוב אהבה אליך, שבוערת בי.
יש לי יומולדת ממש אותותו
ונכון שביקשתי כבר מתנה.
ונכון שקיבלתי את מה שביקשתי.
אני מעיזה לבקש נוספת.
אני מבקשת אותנו.
משהו שהוא אנחנו.
אולי שונה.
אולי אחר.
לבטח טוב יותר לשנינו
לא יודעת למצוא דרך לשם לבד, וגם אם יהיו בה מהמורות, אני רוצה להלך בה בראש מורם.
אני אוהבת אותך.
ואחרי כל הבלאגן והסמטוחה- אני מאמינה בנו.
חשופית.
(המקורית).
*פוסט זה סגור לתגובות למעט לסועד קשוח, אם יבחר בכך (ואם לא זה גם בסדר).*