סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 5 שנים. 11 במאי 2019 בשעה 20:37

הכניסה אל תחילת הסשן- עדינה. איטית.

אנחנו משוחחים, משלימים פערים,  מחממים מנועים. וכשהוא עוקד אותי בצורת X  על המיטה- אני כבר קצת במקום ההוא הנמוך,  הסופג.

ידיי נקשרות למסגרת הראש. ורגלי לקורה. 

הוא מנגן עלי בשלל כלי משחיט מתכולת המזוודה. אני מכילה. לאט, ממוקד, אני מתחילה להרגיש את תודעתי מתנתקת ממני וחום עוטף את כל גופי.

הוא לא מדבר הרבה אבל מה שהוא כן אומר מרטיב אותי.

הוא מקרב אצבע לפתח הכוס שלי. הדגדגן שלי בוער ואני מרגישה את נפיחותו.

הוא לא חודר, אלא מלטף בעדינות את הפתח הרטוב. 

אני מיללת. רעבה למילוי. לפורקן מהכאב.

הוא מניח, בלי להזיז, אצבע אחת איטית על הדגדגן. אני רוצה לזוז, אבל הוא שוב לוקח את אצבעותיו , מונע ממני מגע,   ומחזיר אותם לפתח הכוס, שוב ללא חדירה. 

אני מיללת בואך מתחננת.

ואז הוא מלטף קלות, ללא חדירה.

 

-"אני אוהב לראות אותך ככה מיללת"

-"בבקשה. בבקשה. אני צריכה כל כך. בבקשה"

-"לא"

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י