יומן מסע

לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שיש בי סאדו.

כשההבנה נפלה- התביישתי בי.

התביישתי ברוע ובחשק הזה שקיים בי.

ככל שהחיבור לצד הנשלט שבי הלך וקיבל צורה, ההתעסקות בצד השולט- הלך והקשה עלי נפשית.

חשתי רע עם זה. 

עם זה שזה קיים.

ומכיון שבדסמ מעולם לא היה רק פליי עבורי, הקושי הנפשי גרם לי לנתק ממני. 

עד נקודת המפנה.

עד שמשהו נפתח בנפש.

משהו אמיתי בי נפתח.

ןכלל שקיבלתי את עצמי יותר, חשתי שלמה יותר, חזקה יותר. בילתי מתפשרת לדברים שלי. 

זו אני.

כי אמנם.יש בי לא מעט סאדו, רצון והנאה אמיתית מלהכאיב, מלמתוח גבולות, אני עדין סאבית.

של אחד.

שלך. 

זה אמנם חלק ממני, שלא יעלם.

ונכון שהיה לי כיף מאוד

ועדין-

חסרת לי מאוד. ואני רוצה איתך.

רוצה וצריכה.

ואיך שסיימנו אני והיא, חשתי צורך להיות תחתיך.

חשתי רצון שתיקח. 

חשתי שאני חזקה יותר, רק כדי שיהיה לך יותר ממה לקחת.

תודה,

לך שאפשרת לי לשחק קצת

ולך- שאתה מקבל אותי ככה, ושאתה הסאדיסט המהמם שלי. 

געגוע

כמה שהיא מהממת-