כשדיברתי איתו בטלפון מראש הוא אמר לי שזו מסיבה של אירוטיקה, עם כל גווני הקשת המינית.
שאלתי אם גם בדסמ.
לזכותי יאמר שוידאתי.
הוא אמר שכן.
אז התארגנו , התלבשנו והגענו.
וגילינו שהקשר בין המועדון לבדסמ היה מקרי ביותר.
זוגות זוגות של אנשים נוטפי זימה, בלי איזה ספנק אחד לנשמה.
בלי הסאונד של הקיין חותך את האוויר.
בלי איזה עבד נרצה סוגד לרגלי מלכתו.
אני מודה שהתבאסתי.
רציתי להיות אני ובתוך כל הוניל הזה- התקשתי.
נוכחותו של הקולר החדש לצאוורי, חייכה אותי מצד אחד ומהצד השני, רציתי הזדמנות להרוויח אותו. לכאוב בעבורו.
ובתוך כל האפור הזה, נמנעתי מלשחרר ולהיות פומבית.
חיכינו שהמתחם יתמלא. ואז הלכנו לעשות סיבוב.
מעבר למתחם המיטות האדומות המאוסה והמובן מאליו, מצאנו קרוס.
זה לא קרוס שאפשר להקשר אליו. זה קרוס בכאילו. עשוי זכוכית שחורה. הצלפה אחת לא נכונה של הקיין וצריך יהייה לדאוג לפינוי השברים מהריצפה.
אבל הנוכחות של הקרוס שחררה אצלי משהו. כאילו אמרה "הנה, זה המקום שלך. פה זה בסדר".
התחלנו סשן.
סשן מול קהל ונילי כמעט לגמרי. קהל סקרן.
לאט לאט הקהל סביבינו הלך וגדל וזה הרטיב אותי וגרם לי להתאמץ עוד.
הרגשתי את המבטים שלהם עלינו, ועל הדינמיקה שלנו. הרגשתי שהם מבינים שהם צופים, הלכה למעשה- בסקס אחר.
המעבר משם לבמה המרכזית של האירוע היה קצר.
משולהבת ממנות כאב גדולות שקיבלתי, חצי עירומה על הבמה המרכזית, הכנסנו קצת פצפוצים לתוך הערב הונילי הזה.
רק אני והוא על הבמה מול כל הקהל.
ומנהל האירוע ששומר שאיש עוד לא יעלה לשם.
בסוף הסשן,
כשממש כבר הגעתי לקצה שלי, אחרי שאני חוטפת כמעט ללא הפסקה כ 4 שעות,
הוא הוריד אותי על בירכיי ולקח לי גם את האוויר.
בבוקר שאחרי, היום, אני חושבת שסה"כ זה היה ערב די משוגע.
אדוני,
תודה רבה לך שהיית סבלני איתי,
שאתה יודע מה אני צריכה ואיך.
ותודה על הקולר המהמם החדש שלי, שאני עונדת על צווארי בגאווה.
