"תתפשטי.
ואני צריך שתאספי את השיער"
לעומת הצלפות, הקשירה ההדוקה זה כאב מתון, קונסיסטנטי, שנמשך כל עוד החבלים עלי.
והם היו עלי, לא מעט זמן.
*********************
אני שונאת את גלגל הכאב.
מתעבת.
הוא מוציא אותו בנונשלאנט ולמרות קריאות ההתנגדות שלי, מתחיל לטייל לי על החזה הרגיש והכאוב.
"מה, רק על אחרים?" הוא עוקץ.
אני לא יכולה לברוח מהמגע, אני קשורה למיטה.
זה לא קשר כזה יעני, למראית העין, כזה שאם בא לי תוך שניה אני לא שם.
לא ולא.
זה קשר חזק. שמותח לי את היד כלפי מעלה ומקבע את צורת הגוף.
בדרך, זה גם מותח עוד יותר את החזה החנוט שלי.
מחוסר ברירה, אני מתחילה לייבב.
הוא לא מהסס לרגע.
מניח את ידו על פי וסותם לי אותו.
באותו הרגע זה קצת מלחיץ אותי משום מה, אז אני נושמת נשימה עמוקה ומאפשרת לפחד להזיז לי מיתרים בנפש.
וזה ועוד איך מזיז.
ואני נרגעת ומאפשרת.
לבסוף הוא מוריד את היד. אני כבר שקטה שוב. אבל איננו מניח לגלגל.
אני שונאת את הגלגל.
*************
בסוף של כ 4 שעות התעללות (בבוקר הוא יגיד לי שהיה קצר ולא יהיה לי מושג על מה הוא מדבר).
אני אתכבל בתוך חיבוק מתוק וחם
רועדת מקור ומתחושה נעימה שעוטפת אותי.
וארדם.
ואשן טוב.
נטול דאגות.
*זה* מה שמר חניבעל עושה.
תודה.
