אני רוצה לכתוב.
בחיי שאני רוצה.
לעמוד על פסגת ההר התיאורטי ולצעוק שטוב לי.
מכיר את זה?
שטוב לך כל כך, שאתה רוצה שכל העולם ידע שטוב לך ועל הזין שלך כל האחרים? זה לא שלא מעניין אותך אחרים או אחרות, זה שמה שיש פה מעניין אותך יותר.
חשוב לך יותר.
בעדיפות.
כי אני רוצה לספר, לחלוק, לפרוק, אתה מבין?
כי אני רוצה להתגאות.
כי אני רוצה לספר על הראשוניות שחויתי,
ועל קשת החויות שהענקת לי,
ועל הסאדיזם המדהים שלך והוא אכן כזה- מדהים.
אני רוצה לבחור בך.
אני גם מאוד רוצה לפרוק.
לספר כמה שאני גאה,
ואני כל כך גאה שלגמרי וממש,
אבל הפעם אני לא אכתוב.
לא כי אין לי.
החשש בפני כניסת שאר העולם האחר אל הבועה שלנו, אפילו שהוא ברור לי, אני עצמי אינני שותפה לו.
אולי זה עניין של זמן.
ואולי יש צדק בהמתנה כי מי שזמני זה דווקא אנחנו.
לזין זה קל. גם לסשן.
זה האינטימיות היא החלק הקשה.
ויש לנו אותה. יצרנו אותה בזמן הקצר, במו ידינו, במו השקעתינו.
ואני מאמינה בה. כי אני רוצה ובוחרת להאמין בה.
אני ממתינה לך שתתחיל להאמין בה גם.
אני ממתינה לך- להעדיף.
ובינתיים?
בנתיים אומרים שסקס הוא המדד הטוב ביותר למה שקורא בין גבר ואישה.
אז בנתיים אני מחייכת.
תחייך גם אתה.
