יומן מסע

שתי תמונות של דיסוננס המספרות סיפור אחד של עונג.

האחת של הענקה וסימביוזה בין סאדו למאזו.

השניה של אפטר קר מטורף.

הדיסוננס הזה מניע אותי.

הקצוות מטריפים את המיינד ומריירים אותי קבוע מבין רגלי.

בין הדאגה הניכרת שלו כלפי,

לבין הכאב הצורב של המקל הפוגש באחורי,

לליטופים, ולמילות החיבה, 

לבין החדירה הכואבת באחורי בעוד ידיו מונעות ממני אויר.

וזה ממכר אותי אליו.

ומרכך אותי.

ושומר אותי כמו שאני יודעת להיות.

עבורו.

ונעים לי.

נעים לי ממש ולגמרי וכל כך.

תודה.