התבגרות

שיר מעורר מחשבה על הצורך להשאיר את הדברים כפי שהם, על היכולת לשמוט על מנת לחזור ולצמוח.

עַל הַצֹּרֶךְ לְהַנִּיחַ לִדְבָרִים מְסֻיָּמִים/ מיכאל זץ

יֵשׁ דְּבָרִים מְסֻיָּמִים
שֶׁנֶּחְתְּמוּ וְנִשְׁלְמוּ
וְצָרִיךְ לְהַנִּיחַ לָהֶם
כָּכָה, כְּפִי שֶׁהֵם
בְּצוּרָתָם הַלֹּא סִימֶטְרִית הָעֲקֻמָּה,
בְּלִי אָנָלִיזוֹת מִתְיַסְּרוֹת
וְחָכְמָה שֶׁלְּאַחַר מַעֲשֶׂה.
כְּמוֹ בֶּגֶד עוֹנָתִי בְּמִזְוָדָה שֶׁל חֹפֶשׁ
כְּמוֹ גִּבּוֹר נִשְׁכַּח מִסֵּפֶר נְעוּרִים
כְּמוֹ מַנְגִּינָה שֶׁנִּתְלְשָׁה מִמִּילִים.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁחָפֵץ חַיִּים צָרִיךְ לְשַׁחְרֵר
כְּדֵי לַחֲזֹר וְלִצְמֹחַ.
לְהִתְחַדֵּשׁ.