העונות מתחלפות, הבגדים הקצרים מתחילים לשוב לקדמת הארון, החיוך בא קצת יותר בקלות כשהשמש החמה מלטפת את עורי.. יופיו של הים התכול ניבט מחלון המשרד.. חוזרים לחשוף עור, חוזרים להתרענן. לנשום חזרה, לפרוח. נרשמתי מחדש למכון כושר. נראה כמה נצליח לשנות עד היומולדת.. ילדת קיץ :)
חזרתי לצייר, לעמול על הפרוייקט שלי כמתנת יומולדת לחבר.. זה היה קצת מלחיץ אחרי 15 שנה להרים עפרון ולהתחיל לעבוד על סקיצה ועוד בכזה גודל קנבס.. אבל באיזה שלב, עם המוזיקה ברקע, הג'וינט והמחק ביד אחת, העפרון ביד השנייה.. פתאום לכמה רגעים הרגשתי במקום הכי טבעי.. נזכרתי..
מאחר והבנתי שבכל זאת יש לי שליטה מסויימת על השינויים שאני עוברת בהתנהלות הנפשית והמעשית שלי, החלטתי להפסיק לשבת כצופה בצד ולעשות את מה שאני הכי טובה בו. לעשות סדר בין כל המטלות וההתחייבויות. פשוט לאט, בלי לרדות בעצמי, תוך בנייה יציבה של סדר יום חדש.. אורח חיים חדש. ואם משהו יתגלה כחסר, עובדים על להשיג אותו.
סקס. ההורמונים שלי מטורפים. שניים באותו יום..? קטן עליי. החבר הרגיש את המצוקה ההורמונלית והפתיע אותי אתמול עם הגעה לא מתוכננת ואז הסתבר שגם הגיע נעול. לא ידעתי יותר אושר. לא תארתי לעצמי כמה חסר לי הוייב הדומי שלי עד אותו רגע..
ועם החמוד שלי (הגברבר השני) המפגשים שהפכו חד שבועיים (במקרה הטוב) רק פיתחו בי רעב גדול יותר בשילוב עם ההורמונים שהשתלטו עליי עם ההתחממות מסביב.. ההסתובבות במהלך היום עם תחתון רטוב בגלל מחשבות מיוחמות, הפלירטוטים בוואטצפ עם כל מיני שמגיעים אליי מכל מיני, הפלירטוטים העדינים עם אב הבית במהלך היום בהפסקות הסגריה.. ועדיין יש עוד להוציא, עוד לפזר, צורך לחוש עוד..
הגוף עייף וחלש אבל הבפנוכו רוצה לטרוף את העולם. הגיע הזמן לחזק את הגוף.
הגיע הזמן להפסיק לנבוח ופשוט לקחת ביס ענקי מהעולם הזה וכל מה שיש לו לתת.
הגיע הזמן להתחדשות אנרגתית.. לנשוף את האויר ולחוש שלווה..
