היום ,התמונה היחידה שעלתה לי בראש זה שאני רוצה לעמוד על קו המים באיזה חוף נטוש ופשוט לצרוח
לצרוח
לצרוח
לצרוח
ולצרוח
עד שאני אצטרד
עד שלא יישאר לי אויר.
היום,הייתי ככה קרובה לקחת את הדברים,לכבות את המחשב,להגיד לכולם שילכו להזדיין,ללכת הביתה
ולא
לחזור
לעולם !
יש בי משהו דפוק. אני יודעת. יש לי נטייה לקלוט ולחקות את מצב הרוח של האנשים סביבי.
זה ממש משפיע עלי ויש מצבי רוח שאני לא יכולה להכיל. מרגישה כמו רעל שזורם לי בדם ומרעיל אותי לאט לאט
ואז אני מרגישה מן hmmmm ....כזה.
ואז אני הופכת שקטה.לא מדברת הרבה אבל המחשבות שלי צורחות.
ואז אני יורקת מילים. לא מהפה.מהמקלדת. כותבת וכותבת.מרססת את כל הלבן במילים שחורות.
לעיתים זה מרגיע,לעיתים פחות.
וכזה פחות,אני מתנתקת. חולמת על דברים אחרים
על דברים שרוצה
על דברים שנזקקת להם
על דברים שעברתי
ולאט לאט,כמו מים חמים שמתפשטים בגוף,הזמזום הזה נרגע.
ואז,
אני מותשת.
