Yours

הרבה מגנים את הוירטואליה… מבינה, מכירה את כול הטיעונים, לגמרי חושבת שחשוב העולם החיצוני, הפיזי והמוחשי…

אבל בעיניי היא כבר חלק בלתי נפרד מהשלם של העולם שלנו היום ההויה של השנים האחרונות… אולי נשמע רע מה שכותבת אבל זה המצב… לא מפחדת להגיד אותה בפה מלא….

מצחיק אבל אעדיף אותה על לדבר בטלפון ממש שונאת לדבר בטלפון… הזמן היחיד שאין לי בעיה עם הטלפון, זה כשנוהגת לא יודעת למה…

על יד אחת יכולה לספור את האנשים שברגיל מדברת איתם בטלפון ושיש לי סבלנות בשביל זה.

מאמרים, כתבות, לימודים, הודעות, ספרים, כתוביות, וואטס, הכלוב, הצאט , הבלוג, פוסטים, אותיות, מספרים, מילים, מישפטים, פסקאות, ציטוטים, אחד על אחד, בקבוצות, חברים, משפחה, אהוב ישן, התאהבות חדשה… אש וקרח חשמלי….דיו כחול או שחור או דיו דיגיטלי, אותיות בכתב יד או אותיות דפוס עם או בלי ניקוד, בעט או בעיפרון, מקלדת בפלאפון או מקלדת של מחשב, נייד או נייח, מסך קטן או מסך גדול….

אבל כתוב.. טוב?

אני מנהלת איתה כבר  שנים רומן, צריכה אותה, זקוקה לה, מרגישה ריקה בלעדיה, היא האש שתמיד מדליקה ולא מתכבה אצלי… מתאהבת ממנה, נופלת ממנה,מתחרמנת ממנה , נהיית לפעמים מוטרפת ממנה, רק צריך להיות האיש הנכון עם הראש הנכון עם המילים הנכונות כדי להוריד אותי על הבירכיים…

ההודעות זה החוטים שאתה מזיז כדי לשלוט בבובה שאני בקטע הזה..

זה המפתח אליי…

זה הראש שלי שמתרגם לפנטזיות את הכתוב וממשיך אותן בעצמו, מעצים אותן, ומתרגש מהן, מתרגם לפיזי את ההברות.. רטיבות מחשבתית, שליטה שלך בהבנה שלי…

מכתיב לי מה לחשוב, מה שהמוח יקבל מהעיניים, מהמסך שמגיע מהאצבעות שלך שמקלידות את מה שהמוח שלך מכתיב להן. ממוח למוח דרך שרשרת… לאן הפנטזיות שאתה כותב יקחו אותי?

זה שליטה מרחוק כשאתה לא לידי, זה הגירוי התמידי שלך בכוס שלי ממש מתג לחרמנות ולרגשות שמתעוררים, אעדיף לאונן כשקוראת אותך מאשר לראות פורנו, להזין אחד את השני במילים, לזיין את המוח, במשך היום, בזמן העבודה נקודות של אתה בתוך היום האפור , חיוך שובב שקורה מהודעה מרטיטה, הכוס שמתעורר כשיש מסביבי אנשים שפשוט לא יודעים כמה ההודעה ששלחת עכשיו מטריפה ומגרה ושהכוס נרטב מתחת לאף שלהם.. ששואלים אותי מה החיוך הזה והעיניים שקועות במסך אתה  נכנס לי לתודעה בלי להיות לידי בלי מגע רק ראש, מחשבות גירוי שכלי שהגוף מגיב אליו.

לא אסתפק ברק זה לא כשיש אפשרות ליותר,

ותמיד אחפש את המגע, החום, החיבוק, הכירבול, המבט, הבל הפה קרוב, הליקוק, הנשיכה, הסתירה, החדירה, הריח, הטעם,...

אבל זה אחד הצרכים שלי, ובין היותר חשובים לי…

עשית לי תאבון,

אני רעבה…

תאכיל באותיות….בבקשה?

התפשטתי אחרי העבודה ונשכבתי לרגע לפני המקלחת רציתי לסיים לענות על הודעה.... נכנסת בדרך כלל ישר אחרי העבודה להתקלח...אחרי שכבר מלטפת את החתולה לשלום ושמעתי את הסיפורים שלה על מה היה כול היום בבית...זה מסתכם בדרך כלל ב10 דקות של מיאו למניו בהרבה טונים שונים דיווח מפורט בהחלט...חמודה  או לפחות היא משתדלת להיות. 

נשכבתי לרגע ופישקתי קצת את הרגליים הגוף רפוי אחרי הלחץ של היום... הריח של הגוף אחרי יום חם וקצת פיזי וריח הכוס שהזיע הגיע לי לאף שלי אני לעצמי נהנת מהריחות שלי לפעמים ריחות אמיתיים... לפני ששוטפים את היום, מסבנים, חופפים ומאפסים את הגוף. 

אני מתגרה מהשיחרור של העירום ומרגישה את האוויר הקריר על השפתיים החמות של הכוס שהיו סגורות רוב היום...הפיטמות מתקררות וקצת מזדקרות  אחרי שהתחררתי מהחזייה... מתחילה להתגרות.. מהריח ומהפתיחה של הרגליים, מהרגישות בפיטמות...ואולי גם מלהיות מטונפת קצת...רגע שלי אישי עם עצמי הכי פתוח...נהנת ומתגרה מהרגעים האמיתיים והפתוחים ללא שום מגננות חברתיות שהעולם מלמד אותנו שלא בסדר.. מייחלת שיהיה מישהו שותף לרגעים האנושיים והכנים האלו להכניס מישהו לפרטי-ככה כמו שאנחנו...אנושיים.

אני נהנת בדרך כלל מריח גוף וזיעה של גברים קצת  לפני שנהייה יותר מידי חזק..יש כאלו שזה ממש מגרה אותי זה פשוט ריח אמיתי של גבר, ריח פרימיטיבי וראשוני ללא מודרניזציה של סבונים ודיאודרנט..ולפעמים גם מושך אם יש  עדיין שאריות של הבושם של הבוקר  יחד עם תחילת זיעה זה לגמרי מטריף. זה קורה לי לפעמים בעבודה יש אזורים שחם אצלנו ורוב העובדים כאן גברים יש אחד ספציפי בעבודה שבכול הזדמנות שיכולה מתקרבת הוא מושך אותי... גם ככה יש קצת גיצים בנינו עקיצות אבל בחיים לא אתקרב ולא יהיה משהו כי עובדים ביחד ונשוי אבל נהנת מהמשחק ונהנת מהפנטזיה... והריח דלישס אולי בגלל זה בכלל החמימות....משיכה חייתית ופרימיטיבית של פרומונים... הכי תת מודע...הכי כימי של הגוף של המוח שיש. .. רואה אותו מדי בחוץ מטפל במשהו ואז מדי פעם מנגב את הפנים, לפעמים גם עם החולצה ואז רואה גם את הבטן שלו ואת הפס של השיערות בבטן... אוחח..זה לא שהוא איזה יפיוף אבל גברי כזה ומחוספס.. 

נכנסתי להתקלח... 

נקייה באמת, ניקיתי ושפשפתי טוב חפפתי וסיבנתי כול ס"מ.,

כבר לא "מסריחה"... 

תבדוק לי אם אתה רוצה..  

גם בחורים שלי, הבית שחי, כול החריצים, 

אתכופף... 

תעביר את האצבע,

מסדר ניקניון תעשה לי, 

הייתי ילדה טובה, 

ניקיתי, 

מבטיחה.

נפתח לי, חזר לי, התעוררתי ובקיצוניות שכרגיל מאפיינת אותי מקצה לקצה לא מצליחה להירגע...מוטרפת, מורעבת, רוצה עוד ועוד אפילו שכבר לא יכולה פיזית...מזמן לא הייתי ככה עברתי מקוטב לקוטב הנגדי...לא זוכרת את הפעם האחרונה שככה הייתי לא מפסיקה לרצות... 

מתגרה מהמחשבה של לתת לך אותי גם יום אחרי שפורקתי וכואבת שהחורים לא בשימוש וקצת מקולקלים ושבורים, שלא אצליח לגמור מהכאב ומהגמירות האינטנסיביות של אתמול... אבל שתיקח, שתעניש, שתכעס עלי, שתוציא עליי, שתדפוק חזק וכואב כי מגיע לי... שאצעק כי כואב והגוף לא יכול ומסוגל וכול תנועה כואבת והכוס שורף הדגדגן כואב, אתחנן שלא אבל אבין שמגיע לי ולא אפסיק אותך יודעת שהייתי לא בסדר ואסתום ואכאב ואהיה בסבל וכאב כי זה שלך עכשיו...זה שלך לקחת ממני, הכאבתי לך וכול כך רוצה שתכאיב לי בחזרה שאסלח לעצמי ושאתה תסלח לי ותאהב אותי ותרצה אותי מתחתך ואיתך ובסוף תחבק חם ואוהב ותעטוף ותנחם  וננשום אותנו, שהריח של החיבור באוויר, תראה אותי מקרוב ותדע אותי..שאדע שאתה איתי, מסביבי ובתוכי ובראש ובלב בכולי. 

מתוסכלת יודעת שזה יהיה להיכנס למקום דפוק ובלתי אפשרי הראש וההגיון לא נותנים אבל לא רוצה להפסיק להרגיש וקצת לא מסוגלת או רוצה להתרחק... רוצה שתמשיך לכשף אותי שתמשיך להאחז  בי גם אם מרחוק ובנפרד וגם אם ככה ישאר.

אבל העכשיו שלי הוא שלך ועל העכשיו לא מוותרת גם לא לרגע ולשנייה ולנשימה. 

יודעת שכנראה מחר תכיר מישהי ומחרתיים אני אכיר מישהו..אבל אפשר רק עוד רגע? 

השבוע מישהו מאחד הבלוגים העלה לי זיכון חם ומגרה ואוח עושה לי חשק לזה ועכשיו…

זה היה אחרי של איזה שעתיים סשן איתו אמר לי תשכבי שעונה עם הגב לקצה המיטה ככה מולי והוא נשכב שעון על הקצה השני של המיטה… שוכבים אחד מול השני עוד מרוגשים מתחילים לנשום יותר ברגוע מהאש שהייתה… אומר לי תפתחי את הרגליים, קחי את הסטיספייר והדילדו שלך תתחילי לאונן כאילו את לבד אני רוצה לראות אותך  רוצה לראות הכול ומתחילה לאונן הוא מסתכל על הכול מה אני עושה איפה נוגעת מסתכל על הפה המילל על העיניים החצי עצומות...אני מתגרה מהאינטימיות של לאונן מולו שהוא מסתכל עליי פתוחה ורגישה בוחן אותי בדבר האישי שלי שבדרך כלל קורה עם עצמי הצצה לאישי לפרטי אוחחח  זה כול כך הדליק אותי איך שחפר בי עם המבט שלו מתגרה מאוד מהאינטימיות והוא התחיל גם לאונן ואני בוחנת אותו רואה בדיוק איך הוא מזיז את היד על הזין ממה הוא נהנה איך בדיוק עושה לו את זה לכול אחד ואחת יש את הצורה שלו לאונן לגעת בעצמו כמו שהכי עושה לו טוב אני בוחנת אותו והוא בוחן אותי לומדת אותו ומתגרים אחד מהגירוי של השני…

מרגישה שאני בפרטיות שלו והוא בפרטיות שלי

כול כך נהנתי לראות אותו מתגרה ממני ושהוא מאונן אותו מלראות אותי...ואני מתגרה ממנו ומאוננת אותי ממנו.. מההצצה הזאת לאזור שלרוב בן אדם עם עצמו למרחב הפרטי ניזונים אחד מהשני… האש גרמה לו לבוא אלי לדחוף לי את האצבעות במקום הדילדו ושאני ממשיכה עם הסטיספייר לעצמי מקרוב בוחן אותי ממרחק של כמה סנטימטרים מהפנים שלי ותופס את השיער מאחורה ומותח לי את הצוואר שאסתכל לו בעיניים… ואו אוחח הגמירה והעיניים שלו בעיניים שלי אומר לי להמשיך להסתכל לו בעיניים לא לעצום לשנייה הכול הוא רוצה לראות חודר ועמוק להתפוצצות שלי ולראות אותי נוחתת ממנה...

רוצה כזה עכשיו..מאוד מאוד רוצה.

אוח מגורה היום…

מאוד מגורה..

כול כך בא לי על הרגעים היותר אינטימיים לאחרונה רגעים שקורים אחרי תקופה עם בן אדם אחרי שמגיעים לשכבות הפנימיות…

לחיבוק של התכנסות בתוכו של אף בשקע של הצוואר מסניפה את הריח גוף מרגישה קטנה ומוגנת…נטולי כוונות רק רצון אמיתי בחום ואהבה.

להתחכך בכפיות עם הישבן בזין שמתעורר מגרה אותו… יד אחת מחזיקה את השדיים יד אחת חופנת את הכוס..

חצי אור של בוקר נכנס מהתריסים… התנשנשות עייפה של בוקר עם עין אחת עדיין עצומה מגששים בהתחלה מתקרבים ידיים מתחילות ללטף ולחמוד,זקפה מתעוררת וכוס מתחיל להתרגש ומתחיל זיון עצלן ורך… ואז התגרות ייצרית מתעוררת ומתחילה לתפוס כוח ותאוצה זה הרעב מכתיב עכשיו...

זה מתבשל אצלי החזרה לרצונות ולרעב, החשקים מתחילים להתעורר…

לא אשאר ככה מרחוק עוד הרבה זמן.

אני בחורה שמשתדלת לחייך כמה שיותר וצוחקת עם כולם, מנסה שיהיה מצב רוח מעודד לכול מי שסביבי ושתהייה אוירה טובה כי איך אומרים עדיף לצחוק מאשר לבכות, האמת - שצודקים. 

לא קל לי לבכות דמעות אבל קל לי להתבאס ולהתמרמר לכן מנסה לא להיכנס לזה מההתחלה. 

לרוב לא נכנסת לריבים אני לא מוצאת פואנטה בזה, זה בסוף עושה לי רע יותר מהכול מעדיפה להבליג על דברים מסויימים או להתעלם אבל לפעמים גם יורה חזרה זה לא שחסר לי פה או משהו…

מפזרת אהבה לבבות וורוד איפה שיכולה.

לא נותנת לעבר שלי להשתלט בשחור שלו שמתי אותו במקום שמגיע לו, רחוק ומודחק… לא נותנת לו להשפיע לי על היום יום או נותנת לו לדכא או לעשות אותי ארסית ומורעלת...מתעלמת ממנו ואפילו אימצתי אנטי למקום הרע ולעבר החרא.

משתדלת לראות דברים בצורה חיובית.

נשמע נאיבי? תמים?פלצני?

אני חושבת שזאת גדולה לא לתת לעבר להרע לך את העתיד ולא, הרבה פעמים זה לא קל...וכול הצורת חיים הזאת למדתי אחרי הרבה דם וסבל ודמעות וכאב ושחור. 

אני מעדיפה להשקיע את האנרגיה בדברים נעימים יותר  מאשר ברוע, שנאה, שליליות ושקרים זה פשוט אנרגייה, כוחות ומאמצים שמבוזבזים ולחינם… זה לוקח הרבה יותר אנרגייה וזמ וכוח מלהיות חיובי, אמיתי וכנה ואני חושבת פעמיים איפה להשקיע את הכוחות שלי. 

למה לא לאהוב? ולמה לא לפרגן? למה לא להיות נחמדה? זה לא כואב ובטח לא פוגע ובטח לא מוריד ממני... 

אני שמחה שאני במקום כזה עם עצמי… הלוואי לאנשים אחרים היה גם ככה נעים עם עצמם ואחרים זאת בחירה קטנה שעושה הבדל גדול לא תמיד הייתי ככה זה שינוי בשנים האחרונות פשוט הבנה אמיתית ולא לא קראתי איזה ספר בולשיט או סרט ש"פתח" לי את העיניים או גיליתי את האור או חזרתי בתשובה...רק תכלס מנסה לחשוב איפה להשקיע מינימום אנרגייה במקסימום תוצאה שטובה לי.

יש לי תקופות כמו כול אחד אל תחשבו לרגע שלא…

ובתקופה האחרונה לאחר מיליון שינויים שעשיתי ודברים שקרו לא מצליחה לקבל החלטות או לאמץ דעות על דברים, הכול קפוא וזה קפא מאוד מהר כמו קרח יבש שממית ללא רחמים, נותנת קצת לחיים לעבור ליידי,לא להחליט כלום, התחילה גם קצת אדישות לאנשים, ימים של מחשבות, ירד לי מכול דבר סביבי קצת מתכנסת בעצמי, לא מדוכאת אבל בצד.

הרגשתי את המוות בצורה קרובה מידי לפני שבוע וחצי זה חילחל והפחיד אז התרחקתי מהחיים קצת, זה דיי שיתק אותי, אם הייתי גם ככה בתקופה של ציפה על זרם המים אז עכשיו זה הפך כבר להצפה… אם לפני שבועיים החלטתי לעצור בצד אז עכשיו זה כבר לבלום לפני התנגשות…

זה יעבור כמו כול דבר בחיים האלו הזמן עובר והפרספקטיבה על הבעיות והכאבים  משתנה כול יום שעובר וזה דועך ונהייה נסבל עד שקל לקום ואז גם ללכת רגיל.

אני יודעת שזה זמן ואני למדתי עם השנים שהמקום הזה בסדר לא צריכה להילחץ ממנו אלא להבין אותו זה מנגנון הגנה עצמי הכיבוי אורות הזה…

הראש שלנו מכונה משומנת שיודעת מתי לכבות כדי להגן על השפיות….להגן שלא נתרסק מעומס. 

צריך רק לתת לו לעשות את העבודה לא לפחד שישתלט…

זה רק זמני ועובר אז אומרת לעצמי קצת סבלנות….

אז אני נחה.

💞💞💞

Love

זו תקופה או גיל או שינויים, שעושה לי לשאול מיליון שאלון ולחשוב מיליון מחשבות של מה רוצה וצריכה ולאן הולכת, משתדלת לשתף קצת מסביבי כי אולי יש לי איזו תקווה אבודה וקצת מטופשת שאמצא תשובה לא בעצמי בתוכי  או יותר הגיוני שפשוט לא רוצה לקבל על עצמי שום החלטות כרגע, אז יושבת בצד השביל והשינויים מסחררים ועוברים ושבים ומעוררים אבק שמסמא לי את העיניים, אז אחכה קצת, אמתין קצת, עד שאהייה מסוגלת לקום והכול ידעך ואוכל לראות קצת יותר בבהירות את השלט עם כול החיצים ואחליט על הכיוון... 

אחת השאלות שחושבת עליה לא מעט זה מתי הפעם האחרונה שהתאהבתי? 

כזאת התאהבות אמיתית, רצינית, כזאת סוחפת, שמטמטמת את המחשבות ההגיוניות, שלא נותנת לנשום, שלא נותנת לישון, שמרגישים וחושבים שזהו שזה עד סוף הימים... 

 כמעט בטוחה שזה לא קרה בקשר האחרון נראה לי שגם לא בקשר שלפניו או שפשוט לא כזה זוכרת... 

אבל אז משתלטת עליי תחושה ונהיית קצת מתוסכלת וחושבת אם בכלל אפשר להרגיש את זה כשלא ממש צעירים, אלרי שחווים את המכות והפגיעות הרציניות, שכבר חושבת פעמיים על מה שעושה, כשפוחדת לאבד את עצמי ומעצמי, וכשכבר לא מסוגלת להאמין ולבטוח במישהו עד הסוף ובאמונה שלמה ושחושבת על מחר עוד לפני שסיימתי את היום הזה... 

הייתי מאוד רוצה להאמין שכן שזה עוד יכול לקרות,

הלוואי ובבקשה שעוד כן אצליח ככה להרגיש חזק ועמוק,

שהראש יתן לרגשות לפעום ולהשתחרר,

שהפחד לא ישתק או אפילו יחבל ויהרוס... 

חושבים שאפשר? 

מאחלת ומייחלת לעצמי ולכולם פשוט אהבה ואהבה פשוטה...

💞💞💞💞

אלה & לואיס

לפעמים צריך לדעת מה להגיד כדי לצאת ממצבים בצורה אלגנטית...

ועל הדרך לראות ולהרגיש טוב עם זה

שזה מה שהחלטת...

ואם ממש החכמת יצא לך גם לראות כמה עשית בשכל.

כנראה בהקתי מידי, הרבה מידי  ורוד ונצנצים ואהבה ולבבות וימים חזקים וימים שמחים...כנראה יותר מידי... יודעת כבר שאי אפשר הרבה שאסור עד הסוף. 

כי כבר כמה ימים שמרגישה שהצבעים מתחילים לדהות שהשחור עורב לי מעבר לפינה בכול רגע שאני ממצמצת כשאני לא על המשמר...אני תופסת אותך על חם מנסה לבוא אליי ולשלוט מלמטה וכן את מתוחכמת, את חריפה, את רוע טהור, שחור וחשוך, חמקמקה, בלתי מרוסנת, ברוטלית, ניבזית, הורסת כול חלקה טובה, את מסוג הדברים שהעולם יגיד תודה אם תיעלמי כול הדברים ה"יפים" שאגיד עליך עדיין לא יתחילו לתאר אותך... 

זה קרה בעבר כול כך הרבה וחשבתי כבר שלא יחזור ואני לא שם, זה כבר לא אני, אני רחוקה מזה אלף שנות אור מתכחשת לכול מה שהיה מוחקת ושוכחת בכוח, מדחיקה ומתרחקת מכול מה שאפילו רק מזכיר, לא מוכנה אפילו להיות אמפתית שלא אדבק כאילו מגפה, מחלה, שלא אזכר, וכן יש לי את כול הזכות להיות רעה וחסרת סובלנות לדברים האלו ולאנשים ולכול מי ששם  ויודעת שזה רק ממניעי הגנה, שומרת על עצמי בקנאה ובחרדת קודש. 

התחושה היא בנתיים מדגדגת בקצוות אני  מנסה לפייס אותה ולהרגיעה אותה ולדבר איתה בגובה העיניים שזה לא מתאים כרגע ולא מתאים בכלל... אני שונאת אותה ומתכחשת אליה ולכול דבר מהסוג הזה, להתהגות הדוחה שלה, חוסר טאקט לחלוטין, חסרת התחשבות.. אני מדברת להיגיון שלה אולי היא תסכים בצורה רגועה בלי אגו ובלי רעש וצילצולים פשוט ללכת. 

כן אני כועסת. 

אני לא מרשה לך.

אני אכניע אותך ולא את אותי.

אני אלחם בך

אנשום עמוק אחכך בגרון  וארק אותך החוצה מהמערכת.

אני אוריד אותך על הבירכיים עד שתכנעי ותברחי עם הזנב בין הרגליים. 

היום אני כבר לא מפחדת ממך מכירה אותך מהשורש. מלחמה את תקבלי בטוח וכן אני גם אנצח בה ואני אומרת את זה בביטחון מלא כי אין בעיניי אופציה אחרת. 

זה יהיה זמן וכוח אבל כמו תמיד גם אותך אעבור כמו כול הדברים האחרים. 

משהו טוב לכבוד השבת... 

😘 נשיקות 😘 

בתקופה האחרונה שמה לב שמה שחשבתי על עולם השליטה וכול מיני הגדרות שהאמנתי או שחשבתי שזאת אני משתנים, ורואה שפחות מחפשת הגדרה מסויימת של מה אני ופחות מקובעת על מה צריכה ורואה שיש בי כול מיני דברים שלאו דווקא מתאימים לתבנית הנשלטת או השולטת..

הכול מיטשטש לי ומתערבב ומתגלגל כמו פלטת צבעים שיוצרת יצירת אומנות חדשה בסיגנון משלי לוקחת קצת צבעים קרים וקצת צבעים חמים, מערבבת כהים עם בהירים, קצת פוליכרום וקצת מונוכרום, קצת רישום, קצת ציור, קצת, פיסול, נוגעת קצת עם הידיים ועם הרגליים בצבע,וחשה מזה הרבה רגש עם תשוקה וסחרור ואיבוד ומציאה... 

הכול מתערבב לסגנון קצת ריאליסטי וקצת אימפרסיוניסטי והרבה מופשט ולפעמים  לרגעים מסויימים זה נראה קצת סוראיליסטי היצירה...

אז מתנסה בדברים חדשים, מורידה כמה שיותר את הקיבעון ומוציאה את עצמי מהכללות והגדרות...ללא קו מתאר שמגביל את הצבעים למקום מסויים,לחלקה מסויימת... 

ללא מחשבת תחילה על רעיון או דמות. 

פשוט נותנת למכחול לשוט על הקנבס

לאן שזה יקח אותי

כמו שאומרים :

"באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה"