זה התחיל בסצנה שהיו מקצצים בסרט פורנו. חיכה לי מתחת לבית שלו, נוסעים בפקקים של שישי בבוקר.
מצאנו בסוף חנייה בכחול לבן אז מפעילה פנגו ומתלבטת אם צריך אחכ להאריך אותו או שזה עד שכבר לא צריך לשלם.
אבל מתחת לפני השטח הכל מבעבע, היד שלו כבר בין הרגליים שלי וכשהפקק מתארך מושך אותי מהשיער אליו לנשיקה.
ואני בסטרס שלא יראו, ובמיוחד שלא יקרה במקרה שההורים שלי יעברו (מכל המקומות שיכולת לגור בהם - למה באיזור שלהם למה...)
הסצנה הבאה כבר תכנס בעריכה, היא לב הסרט. הדלת נסגרת מאחורי, אתה עוזב את האחיזה בתיק ומתחיל לאחוז בי, אני לא בדיוק סגורה על מה שקורה אבל הידיים נפתחות וכל מה שהיה בהן כולל הטלפון נופל לרצפה.
אני מסתחררת נדחפת מאבדת יציבות נופלת ומקווה שאכן יש משהו שם שיתפוס אותי- ואכן יש. מיטה.
{לב הסרט}
נינוחים יותר. שקטים. ואז אתה רוצה עוד פעם. ועוד פעם. בשלב מסויים מבינה שזה למעלה מכוחותי. ושבלי קשר אני נכנסת לסרטים. עלי, עליך, ועל שנינו ביחד. אז אומרת שאני רוצה ללכת.
את האומץ להבין שטוב לי ללכת ולהגיד שאני רוצה הבאתי משני אנשים-
אחד שאמר שאם את בסיטואציה שלא טוב לך פשוט תצאי משם,
והשני שכל הזמן מזכיר שאני נסיכה ושמוטי מחכה לי בבית (על מוטי- בפוסט אחר).
מתלבשת מתארגנת סוגרים שאני עוד שותה קפה ואז הולכת. אומרת שמעדיפה ללכת עכשיו ושנשאר חברים מאשר להמשיך ואחכ לאכול סרטים. אתה אומר שאתה מבין.
השיחה קולחת, החומות מעט נופלות, קודם הרגיש שאין לנו כלום המשותף ולעומת זאת עכשיו כיף וזורם.
ואז
פתאום שמים לב ש
כבר מאוד מאוחר!
ואם מאוחר
אז עדיף שאשאר לישון
ואם כבר נשארתי לישון - יש דרך להרדם
ויש דרך לקום
ואחרי חצי שעה שוב (??!!)
ואתה רוצה שוב
ושוב
ושוב
אז הבנתי שאתה גדול עלי בתיאבון בכמה מידות.
חייבים למצוא לך נימפונית נחמדה שמסוגלת לעמוד בקצב שלך.