אני רוצה להאמין שאני שולטת בעצבים שלי באופן מרשים יחסית בשנים האחרונות.
תמיד הייתי קצת יותר עצבנית מהאדם הממוצע ואני אומרת את זה עם המון עדינות כלפי עצמי. אבל כבר כמה שנים שאני עובדת על השלווה הפנימית שלי ומצליחה באופן לא רע בכלל להישאר רגועה. אבל השבוע הזה שבר את רוחי לחלוטין ואני מוצאת את עצמי בתשע וחצי בלילה אוכלת אבטיח ומיציאה עצבים על המעט מידי כלים שהיו בכיור.
שכנים זה דבר נורא. זו המסקנה המתבקשת להגיע אליה מהשבוע האחרון. חשבתי לי שבלי שותפים יש שלווה, אבל זו כמובן הייתה אשליה ככה הוכיחה השכנה ממול. שהחליטה להוכיח לי שהדברים המעצבנים ששכנים יכולים לעשות הם הרבה יותר גרועים ממוזיקה בשעות מאוחרות בתקופת מבחנים. כמו למשל, להשאיר מיץ זבל לאורך כל המסדרון, ״לשטוף״ את הרצפה ולהשאיר שלוליות ענק של מים שהורסות את שטיח הכניסה שלי, להניח שקיות זבל מחוץ לדלת ולהתחנן לכל אוכלוסיית הג׳וקים בעיר להגיע להתארח ובאופן כללי להיות בלתי נסבלת.
חוסר שעות שינה ושכנה שהטינופת שלה מפריעה להתנהלות השלווה של החיים שלי זה שילוב שהופך אותי לעצבנית מספיק בשביל לחשוב המון מחשבות לא סבירות. כמו הרצון להשאיר לה דבק מרוח בכניסה לבית ולקוות שיהרסו לה נעליים כשהיא תצא מהדירה.
רעיונות להתנהלות בוגרת שתפתור את הבעיה שלי יתקבלו בברכה.
A SunFlower 🌻
