לפני 4 שנים. 17 באוגוסט 2020 בשעה 15:17
אז פרק 7 - למי שמתעצל לגלול למטה ולקרוא את הפרקים הקודמים והמופתיים - זו חד משמעית הזדמנות לתקציר הפרקים הקודמים עלי ועל עדי.
הכרנו, דיברנו, נפגשנו, נכבשתי, כושפתי, תומרנתי, נאבקתי, הוכנעתי, נרמסתי, הושפלתי, ועכשיו אני שוכב עירום כביום היוולדי (תכל'ס קלישאה מטומטמת ולא לגמרי נכונה. בשנייה שנולדים נעטפים מיד באיזה שמיכה ואחכ חיתול...) על מיטה בדירה ששכרתי ברובע המארה בפאריז, אזוק בידי מאחורי הגב, בזמן שהיא בדרך לדייט עם איזה ידיד שלה שנמצא בפאריז. זה פחות או יותר מה שהפסדתם
עדי יצאה, ואני נשכבתי, עדיין עירום, עם ידיים אזוקות מאחורי הגב, על המיטה.
לקח לי כמה נסיונות למצוא תנוחה יחסית נוחה, שגם הידיים שלי, גם הזרועות וגם הכתפיים יכלו לחיות איתה בשלום.
כרגיל במצבי קיצון, חשבתי ברמה הפרקטית.
מה יקרה אם אצטרך להשתין (אין שום בעיה. רק לשטוף ידיים תהיה בעיה...)
מה יקרה אם אצטרך לשירותים לא כדי להשתין.. (גם אין בעיה. באופן פרדוקסלי אפילו לנגב יהיה לי קל. הידיים ממילא כבר מאחור)
אחכ פתאום הבליח לי בראש שאני יכול לשטוף ידיים באמבטיה עם הגב לברז.
התגלית הזו מילאה אותי בפרץ שימחה בל יתואר.
קמתי מהמיטה מלא אושר והתחלתי לחשוב על כל מיני דברים נוספים שעל פניו בלתי אפשרי לעשות עם ידיים מאחורי הגב.
למשל למזוג לעצמי מים קרים מהבר מים.
הצלחתי ושתיתי בהנאה. אפילו שלא הייתי ממש צמא! אבל הוכחתי לעצמי שאני יכול...
נזכרתי איך בסרט 'אמדאוס' - מוצרט ניגן על הפסנתר עם ידיים מאחורי הגב.
אז אם מוצרט יכל לנגן ככה אז אני בטח ובטח אשרוד קצת זמן עם ידיים מאחורה....
אחרי האופוריה הגיעה פאניקה. ואם היא לא תחזור? תשאיר אותי פה עירום, נעול ואזוק?...
ומה עם הסירטון המביך והמשפיל שהיא צילמה.
בת זונה.
אני חייב לסיים את ההזייה הקפקאית הזו איתה. זה הלך רחוק מידי.
אחכ נרדמתי לכמה דקות, והתעוררתי מכאב חד שנגרם מתנוחה לא מוצלחת שעברתי אליה עם האזיקים.
ואז בהיתי באיזו נקודת לכלוך בתיקרה
ואז נפתחה הדלת ועדי נכנסה.
עם בחור.
מהשנייה הראשונה לא סבלתי אותו.
תסרוקת מוהק מכוערת, רזה מידי, גבוה מידי, שזוף מידי, פנים שחצניות וזחוחות, הרגיש יותר מידי בבית מהשניה שנכנס.
לבש מכנסי ברמודה בהירות וחולצה פרחונית מכופתרת ששני הכפתורים העליונים שלה פתוחים.
היו לו 3 עגילים באוזן, פירסינג באף ובגבה וקעקוע ענק של פופאי על הזרוע. עם המקטרת.
עדי החזיקה שקית נייר של טייק אווי שעליה היה כתוב l'entrecote והניחה על השולחן.
הם התיישבו על הספה. מתעלמים ממני לחלוטין. כאילו שאני לא קיים.
עדי התחילה לנשק אותו בפה. זו לא היתה הנשיקה הקצרצרה והחטופה שהיא היתה נותנת לי. ממש לא.
זו היתה נשיקה עם כל הלב. ממש ראיתי איך הלשון שלה משתוללת. היא עצמה עיניים ונכנסה לעניין.
הוא פתח עוד כפתור בחולצה שלו שכבר היתה פתוחה יותר מידי גם ככה, ואז פתח לעדי את הכפתור העליון בג'ינס.
יד אחת שלו ליטפה לעדי את החזה.
היא נאנחה. 'מאמי התגעגעתי' היא מלמלה.
היא שלחה לו יד לתוך המכנסיים.
מבלי להפסיק להתנשק עדי סימנה לי עם האצבע 'תגיע'.
זו היתה ההתייחסות הראשונה אלי מאז שנכנסו.
ממש התרגשתי מתשומת הלב הפתאומית והבלתי צפוייה אבל כשניסיתי לקום (כאמור - מעט מסורבל עם ידיים מאחורי הגב) עדי סימנה לי סימון נוסף עם האצבע.
להגיע על הברכיים.
צייתתי.
סימון שלישי. הפעם הצביעה לכיוון כפות הרגליים שלה.
כרעתי על ברכי והתחלתי לנשק את כפות הרגליים שלה בזמן שהיא שוב כל-כולה בתוך הנשיקה, והיד שלה - כל כולה - בתוך המכנסיים שלו.
הם עשו סוף סוף פאוזה בנשיקה.
'מאמי... (הפעם ה-'מאמי' היה מיועד אלי. וואו. היא אשכרה דיברה אלי ישירות), תנשק גם את הרגליים של לירן (במילעיל. עם הדגשה על ה-'לי' של ה-'לירן').
צייתתי.
הם חזרו להתנשק.
נישקתי לשניהם את הרגליים. יותר אבל את של עדי..
היד של עדי במכנסיים של לירן במלעיל.
יד אחת של לירן מתחת לגופייה של עדי...
הוא גמר לה ביד.
'זהו מאמי ?' (הפעם לי-רן הוא ה-'מאמי'), 'מנה ראשונה להיום?, אחכ אני רוצה מנה עיקרית במיטה כמו שצריך...'
עדי פנתה אלי: 'מאמי בוא תנקה לי ת'יד..'
הייתי קצת המום מהבקשה שלה.
לשבריר שניה היה לי ברור שעם כל הכבוד, ויש כבוד, לבחורה המטריפה הזו, עדיין יש גבול שאני לא אעבור.
אני לא אבלע זרע של גבר אחר.
נענעתי עם הראש לשלילה.
פלאח. סטירה. מצלצלת.
ודביקה...
אם הסטירה הראשונה מאותו יום היתה מזעזעת בראשוניות שלה, זו היתה מזעזעת בפומביות שלה.
לי-רן פרץ בצחוק. חלאה. טינופת. אפס. זוהמה.
'מאמי את משהו את... איפה מצאת את הדבר הזה?...'
עדי הושיטה לי שוב את כף היד שלה. חלק ממה שיצא לפני כמה שניות מלי-רן כבר היה ממילא מרוח על הפנים שלי.
את מה שנשאר לה בכף היד ליקקתי.
להפתעתי שום רפלקס הקאה שחשבתי שיגיע - לא הגיע.
זה היה די סתמי.
כמו לאכול טופו. או פטריות. 'טעם נייטרלי' היו ודאי קוראים לזה במאסטר-שף.
לי-רן הסתכל לכיווני בפעם הראשונה ואמר: 'בחור, רוץ פה למטה לחנות קנה לנו סיגריות...'
ממש לא התחברתי לרעיון. מילא עדי. אבל ממתי אני מקבל הוראות מהלירן הדוחה הזה?
פלאח. סטירה נוספת מעדי.
'מאמי (אני...), אתה כעקרון שפוט של לירן בדיוק כמו שאתה שפוט שלי, אז אם לירן אומר לך משהו, אתה מציית, ברור?...'
הנהנתי.
'אתה עוד פה? קדימה, בחור. איתלא... סיגריות...' לירן זירז אותי.
כבר ציינתי שלא סבלתי את הטיפוס הזה?...
'אויש מאמי (אני...) אני לא מאמינה שאתה עדיין עם האזיקים, יווווו אני כזו רעה לפעמים, שניה אני פותחת אותך...' ושניהם התפוצצו מצחוק.
בזמן שהתלבשתי לירן פנה אלי שוב ושאל אותי: 'אז מה, איך עדידוש? רעה זותי הא? יודעת להשפיל'...
ואני, מכל הדברים הטיפשיים שיכולתי לענות עניתי כל הנראה את התשובה הכי פאתטית :
'היא לא כזה משפילה אותי...'
עדי פרצה בצחוק, ואמרה 'מאמי, חוץ מלחרבן עליך דוך על הפרצוף הלבן והמכוער שלך איך אפשר להשפיל אותך עוד יותר מזה?...'
לירן ועדי התפוצצו מצחוק, ואני ירדתי לקנות סיגריות
