בראשית בראה אלוהים את השמים ואת הארץ. את השמים ואת הארץ שלי. לפני שהראתה לי אלוהים במבט, מהם עבורי השמים ומהי הארץ, היה תוהו ובהו בנשמתי וחושך שרר בה, שכן לא ריחפה בנשמתי רוח האלוהים. ותאמר אלוהים ויהי אור - ויהי אור.

ניסיתי להסביר לעצמי - עבורי - מהם "יחסי שליטה". התחלתי כמובן מהרבדים הפשוטים ביותר - הרבדים הפיסיים - המושתתים על "הבסיס", המצוי לטעמי ברבדים עמוקים יותר. המשכתי הלאה לאותם רבדים עמוקים - לאותו מצב נפשי העומד ביסוד כל פעולה פיסית המאפיינת יחסי שליטה.

יום אחד הבנתי, שאני לא יכול שלא לחשוב עלייך בכל רגע; ושנייה אחת אחר כך הבנתי, שלא רק שאני לא יכול שלא לחשוב עלייך, אלא שאני גם לא רוצה להפסיק ולחשוב.

בארץ רחוקה חי אדם. אדם רגיל לכאורה. בכל יום היה אותו אדם קם בבוקר וחי חיים רגילים. היתה לו עבודה, היו לו חברים; לעיתים הוא היה מאושר ולעיתים עצוב; הוא היה כועס מהדברים הרגילים, שמח מהדברים הרגילים; נהנה כמו כל אחד אחר ואף פוחד כאחד האדם. כפי שאמרתי - אדם רגיל לכאורה.