זוטות

אני מקשיבה, מקשיבה להכל,  לנאמר, לנשתק... מקשיבה לאינטונציה, יכולה לשמוע אותה גם כשהיא נכתבת, גם שנאמרת. מנסה להבין...הכל אני צריכה להבין..וזה לא הסכמות שמשחקות עניין לא התבניות שנותנות את הסדר, כל מקרה לגופו, כל אפיזודה היא חד פעמית וייחודית. כמה חזות אתה משווק, מה אתה מציג, לכמה מהעולם הונילי שלך אתה מאפשר לחלחל...לכאן. מקשיבה... ואני? אני מערימה את כל המגננות,מוציאה את כל הקוצים, שומרת על המהות במשנה זהירות, לא נותנת לילדה לצאת לשחק. כי אני יודעת שכשאפול לרגליך כבר כלום לא יוכל לעצור את הטוטאליות. כי תמיד אני אצטרך לתת יותר ממה שתיקח.  ותמיד הרגש יגבר אצלי על ההגיון והסיכון שבפגיעות..מכירה אותו.

דיפוזיה מתמדת...