לגדול בקריות זה לא קל. אבל לפחות יוצאים עם סיפורים טובים. אז הנה
מספר אירועי שפה מביכים.
שיחה ראשונה:
צד א': "אל תפחדי מעוד שקית מים. ברק לא פוגע באותו מקום פעמיים"
פרחה קרייתית: "מי זה ברק?"
(אם לא הבנתם, זה בסדר. לא צריכות להיות לכם שום דאגות)
שיחה שנייה:
פרחה קרייתית: "ראיתם ת'אזמנה לערב שוקולד במועדון הקרים"?
עבדכם הנאמן: "כן, כן, כניסה חינם למי שבא בחוּם"
פרחה קרייתית: "ואי, מזל דיברתי איתך. לא ידעתי איך אנ'לובשת חוֹם"
(תכלס, אשמתם שלא ניקדו. לאיזה רמת לקוחות הם מצפים בקריות??)
שיחה שלוש:
פרחה קרייתית: "תאגיד, זה נכון ת'אומו"?
עבדכם הנאמן: "כן"
פרחה קרייתית: "ותגיד, ת'מצוי"?
עבדכם: "מוצהר"?
פרחה: "כן, אמילה אזאת"
(עבדכם, אגב, משתייך לזן נדיר במיוחד של גיי פוליאמורי נשוי לאישה, ואינו אומו מצוי)
שיחה ארבע:
פרחה קרייתית: "אני מזה אינטִילִיגנֶטית, יצא לי 70 בביאולוגיה"
עבדכם הנאמן: "אומרים אינטֶליגֶנטית"
פרחה:"מה פיתום? אינטִילִיגנֶטית, זה בא מאינטִילִיגנֶציה"
(טוב, צודקת. עם היגיון כזה אי אפשר להתווכח)
מסקנות ועצות לשיחה עם פרחה:
א. פתגמים אאוט, מזג אוויר אין
ב. לפרחה הקרייתית, שום דבר לא ברור מאליו. למעשה, הרוב לא ברור, נקודה.
ג. א=א, ה=א, א=ה. ועוד
ד. גוף שני יחיד - תָ' לזכר (תָ'אומו) תְ' לנקבה (תְ'לסבית)
ד. במקרים רבים יש להוסיף א' כמו "תאגיד" או "ביאולוגיה". מנגד, יש להשמיט א'
ממקומות שאינם נוחים, כמו "פיתום" (פתאום ורעמסס. סבתא, לעולם לא אשכח אותך)
ומסקנה סופית - מה לא עושים כשיש למישהי יומולדת?
(הולך להוציא את הבלוג שלה מרשימת הנעקבים! עכשיו שתסנג'ר אותי!)
