רגע של סתם שיתוף כזה
אחיכם, כך אומרים לו, מצטייר כאיש העולם הגדול.
אז ביקור באוסטריה והונגריה (מטהאוזן זה חתיכת אטרקציה) עם סבא בגיל 14, שתי נסיעות לפראג (רומנטית, כל כך רומנטית), האחרונה לפני 14 שנה ו... זהו
מחר, אני טס. לוקח את הילדה ללונדון. פאקינג לונדון. אני בלונדון. אני בן 39 בספטמבר. אני מדבר אנגלית עם מבטא בריטי מספיק טוב בשביל שבריטים יאמינו שאני משלהם. אני חולה הומור, קולנוע, מוזיקה בריטים. אני לומד שנים את קרואולי (מי שמכיר מכיר) הבריטי. ומחר אני טס לשם.
ואני מת מפחד. אני אחראי על הילדה הזאת, על עצמי, על הטיול, על הכל. יש לי adhd חמור. אני מאבד דברים, שוכח דברים, מבולגן לחלוטין. מה אחראי? למה אין מבוגר אמיתי איתי בטיול הזה??
ואני נורא מתרגש. מהכל. מבכלל. כי זה 5 ימים עם המתבגרת הכי מגניבה בעולם, בעיר שאני חולם להיות בה מאז ומעולם. זה ארכיטקטורה, ואומנות, ודברים שהשם שלהם מתחיל בroyal. זה אני והגאונה הקטנה שלי בווסט אנד רואים מאמא מיא!!!! אבבא! פאקינג גיי הבן, בייבי. (מתכנן לבכות בthe winner takes it all)
זהו. תודה שנתתם לי מקום לכתוב את זה. אתם בסדר אתם.
