צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גחליליות

אור קטן מפר עלטה גדולה
mayimine gmail.com
לפני שנתיים. 26 במאי 2022 בשעה 5:10


40 הוד שביסוד

ספרנו אתמול בערב: 40.
הספירה לשבוע זה: יסוד (יוסף), איבר הרבייה הגברי.
חיבור בין שמים וארץ, חיבור בין כוחות מנוגדים, להגשים, להוציא לפועל, מהלכה למעשה, לזהות את המקור ואת המהות ביסודיות, להתחבר לשורשים.

הענווה שבחיבור ובהתקשרות.
האם אנחנו מודעים לצלע השלישית שנמצאת שם בכל קשר אנושי שיש לנו (הבורא)? אומרים כי מאז הושלמה בריאת העולם, יושב הבורא ומזווג זיווגים - עושה חיבורים, מחבר אותנו עם אנשים, להפרייה הדדית והתפתחות. הבה נודה היום על חיבורי יסוד אלה, חיבורי מהות והתפתחות.

עלינו להישמר מצד אחד שלא להאליל אנשים (כי זה מבטל את האלוהי שבי), מצד שני להראות ולראות באנשים את החלק האלוהי שבהם "ואהבת לרעך כמוך" (ר' עקיבא). ומי שלא אוהב את עצמו מספיק, צריך להתחיל ללמוד לאהוב, להתחבר ולהתקשר עם עצמו, כפי שאוהב הוא את בוראו, שכן חלק בורא טבוע בו ובטבעו.
לאהוב את חלק האלוהי שבי ולהכיל את חלק האנוש שאני בחמלה ואהבה ללא תנאי.
איך נאהב עצמנו? נתבונן ביופיו (תפארת) של יוסף (יסוד) ונראה איך היופי הפנימי שבנו משתקף החוצה, ונודה (הוד) לעצמינו על מי שאנחנו על כל חלקינו. נודה על הנשמה בקרבנו, ונודה באנושות שאנחנו, במהותנו.

המשימה היומית למי שיבחר בה:
ככל שנהיה בהכרת תודה על הזכות שניתנת לנו להתחדש, להתחיל מחדש, לחזור לתהליך, להיות בחמלה וסליחה כלפי עצמנו, כך תתחזק ההתמדה שלנו (מאתמול) ויתחזק היסוד (עמוד השדרה שלנו). מה יעזור לנו לעשות את זה? התבוננות ביכולות הריפוי של הגוף, יכולת ההתחדשות המתמדת, הידיעה כי משה עומד לנו בכל דור ודור. לפעמים הדרך עצמה היא יציאה מהדרך וחזרה אליה. זיכרו שההתפתחות היא במעלות של ספירלה, נראה שחוזרים לאותה נקודה, אבל זו כבר נקודה גבוהה יותר.

כדי שנרגיש את הכרת התודה לעצמנו, נניח יד שמאל וימין מעלה מעל הלב, ונרגיש את החום של כפות הידיים מרכך וממיס התנגדויות, נהיה בעדינות, ברכות, בקבלה של עצמנו כפי שאנחנו ונגיד לעצמנו: "תודה <שם>, על כל הדרך" (בספירה, בהתמדה והנחישות, בתדר האהבה והאור שכל אחד מחזיק בייחודיות, בחיים, בפנימיות, בכלל בגילגולים). נגלה את ליבנו לעצמנו על היכולות שלנו והאיכויות שיש בנו שהביאנו עד הלום, והפכו אותנו למהות שאנחנו.

אהרון שביוסף ויוסף שבאהרון.
זה צדיק יסוד עולם (יוסף), והכהן הראשון שלנו (אהרון). שניהם בוידוי וגילוי הלב: יוסף מגלה את זהותו בפני האחים, ואהרון בוידוי על החטאים של כל העם, בהתמסרות לציבור. יוסף מיד שואל האם אביו עוד חי, מבקש את החיבור למקור וליסוד שלו עצמו והחיבור של אהרון עם בוראו בלב נקי ומתוך אמת, שמאפשר את השיחרור מהחטאים. ישנה הכרת תודה רבה על המהלכים האלו, על המפגש המחודש עם האחים והאחדות, וכן דף חדש שלאחר השיחרור מהחטאים, הזכות להתחיל מחדש.

השלמות שבשלם:
הוד שביסוד - ההודייה, ההודאה (הענווה) בגילוי לב שבחיבורים ושבהתקשרויות שלנו, מתוך מהותנו.
יסוד שבהוד - החיבורים וההתקשרויות שלנו הנוצרים מתוך העמקת היכולת להודות, ולהיות בגילוי לב ואמת.

עלינו 40 מעלות עד כה! מרגישים?? להמשיך, למשוך, להתמיד, יש עוד קצת ממש שעובר כהרף עין.

באהבה,

לפני שנתיים. 25 במאי 2022 בשעה 4:40

💚

39 נצח שביסוד

ספרנו אתמול בערב: 39.
הספירה לשבוע זה: יסוד (יוסף), איבר הרבייה הגברי.
חיבור בין שמים וארץ, חיבור בין כוחות מנוגדים, להגשים, להוציא לפועל, מהלכה למעשה, לזהות את המקור ואת המהות ביסודיות, להתחבר לשורשים.

ההתמדה בחיבורים ובהתקשרויות. זה להתנצח ולנצח מתוך התגברות על יסודות שלא תורמים ליציבות, אלא מערערים אותה. יש לפנות יסודות רעועים שמפרקים, ולבנות תחתם יסודות איתנים טובים וחזקים.

3 איברים בגוף מסייעים לנו בהתקשרות וחיבור כשהם נכונים:
מראה עיניים,
הפה - הדיבורים (לשון) והזנה,
והאיברים באמצעותם מגיעים חיים לעולם.
יש עוד, למעשה אלו כל החורים שלנו בגוף דרכם יוצאים/נכנסים דברים - אלו הדלתות והשערים לכל.
לפי היהדות, עלינו לשמור אותם מכל משמר, מה נכנס בעיקר, מה כן מה לא, ולהקפיד בהתמדה כדי שהחיבורים יהיו נכונים וטובים ביסוד, וביסודיות של בירור.

ביסוד, מדברים הרבה על תיקון הברית, כי זה מאוד חשוב לדעת היכן זה נכון והיכן לא (היכן נכון להתחבר והיכן לא), כי היסוד הוא שמחבר שמים וארץ ומוציא לפועל וחשוב שהחיבורים יהיו נכונים בהתמדה, שאחרת - החטא הוא יסודי, ופוגע במה שמחזיק את כל הקומות - בכל הביניין. לכן כאן, במידה הזו, איכות ההתמדה באה לעזרתנו (למדנו על איכות ההתמדה, כח ההינע, התנועה שמניעה, ועל יכולת ההתגברות, או הגברה של הטוב. כבר נאמר שכדי להפר את החשיכה, אין נלחמים בה, פשוט יש להגביר את האור - כך פועל המנגנון כולו - הבה נזהה אותו פועל בתוכנו ונפעילו מתוך מודעות ובחירה).

המשימה להיום למי שיבחר בה, להפעיל בקרה על אחר מהפתחים שלנו בגוף, ולהתבונן בו לאורך היום בהתמדה, לשים לב (כי היכן שתשומת ליבי, שם אני נמצא/ת), לדעת מה נכנס ומה יוצא, לזהות מה מחזק את היסוד בי ומה מפרק אותו, להזכיר לעצמי את המשימה כל שעה עגולה (או כל שעתיים זוגיות) ולשאול מה חיזק, מה התפרק.
לעזר:
מה אני בוחר/ת לראות, היכן תשומת הלב שלי? איך לרצות טוב יציב ויסודי עבורי? איך לכוון את הראייה שלי למה שנכון עבורי באמת? האם אני "מבזבז/ת" את הראייה שלי על תפל וטפל? מה הכנסתי לפה (תזונה), מה הוצאתי מהפה (דיבור). הדיבור חיזק או פירק? למי ואיך אני אומר/ת את הדברים? זיכרו, היכן שתשומת הלב שלי נמצאת, שם אני נמצא/ת.

לשמור מידות נכונות בהתמדה ולאורן זמן מתוך דבקות, התמסרות ומסירות.

למתקדמים
להתבונן בחיבורים בין כל החורים בגוף שלנו, איך הם משפיעים ומושפעים אחד מהשני, לזהות מה מזין כל אחד מהם, מה מפעיל אותם, אחרי מה המשיכה. שומר הסף, למי/מה לא נותנים להיכנס ולמי/מה לא נותנים לצאת. לזהות את האיזון ההרמוני הנכון, ולדעת איך להפעיל אותם בסינכרון ובהלימה (במַקום הולם, ראוי והיכן שהלמות הלב שלי הולמות Aligned).


משה שביוסף ויוסף שבמשה.
לאחר שיוסף פתר את החלומות הוא תפר פיתרונות לרעב והפך למושיע, דאג להמשך קיום החיים ולהמשכיות. משה מושיע אף הוא, והעלה את עצמות יוסף לארץ, ארונו הלך לפני המחנה בקריעת ים סוף. יוסף מוסיף איכות לחיים, ושומר בהתמדה על החיבור שלו לבורא (לא מתפתה) גם מתוך המקום הכי נמוך תודעתית (בור, בכלא, במצריים). מוסיף אור (ראייה, בינה) ואהבה (סליחה, חמלה ואחדות) ועושה כל זאת מתוך ידיעת עצמו, מתוך נוכחות מלאה שלמה.

שלמות שבשלם:
נצח שביסוד - ההתמדה לאורך זמן בחיבור טוב ונכון למהות (אנוש-נשמה).
יסוד שבנצח - המהות והחיבור הנכון פנימה שמתגלים ומעמיקים מתוך התמדה לאורך זמן.

באהבה,

💚

לפני שנתיים. 24 במאי 2022 בשעה 5:33

38 תפארת שביסוד

ספרנו אתמול בערב: 38.
הספירה לשבוע זה: יסוד (יוסף), איבר הרבייה הגברי.
חיבור בין שמים וארץ, חיבור בין כוחות מנוגדים, להגשים, להוציא לפועל, מהלכה למעשה, לזהות את המקור ואת המהות ביסודיות, להתחבר לשורשים.

התפארת, עוזרת לנו למצוא את המידתיות הנכונה, את ההרמוניה כדי לאזן ימין ושמאל, פנים וחוץ. נאמר על יוסף: "וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה." (בראשית ל"ט ו'), כאימו רחל, כלומר ההרמוניה באיכויות שלו, מעלה את יופיו מבפנים החוצה (התנועה היא תמיד מבפנים החוצה), כך שהבפנים והבחוץ, אחד הם, בהלימה ובאחדות.

המשימה להיום למי שיבחר בה, לזהות את המידתיות הנכונה לאיזון הרמוני ושלום פנימי בתוך ובין 4 מהגופים העיקריים שלנו.
לזהות את הרצונות והצרכים של הגוף הפיזי - אלו הם המזונות (שבאמת מזינים), מנוחה מול תנועה, ריפוי פיזי - להיות טוב לגוף שמכיל אותנו ומפעיל ריפוי כל העת (לרוב, זה פשוט לא להפריע לו, לא להעמיס רעלים), ולמתקדמים: לזהות מה עושה נעים... מה הגוף באמת אוהב, מה מעיר אותו.
לזהות את הרצונות והצרכים של הגוף המנטלי - אלו הן האמונות והמחשבות שלנו, לחשוב לחיוב ולטוב (גם כאן, לא לצרוך רעלים במדיה או מאנשים אחרים שלא עושים לנו טוב - לבחון התרחבות/כיווץ בלב, כך נדע). למתקדמים: להטמיע אמונות נכונות ("אני מקבל/ת אוהב/ת ומעריכ/ה את עצמי כפי שאני, עם מה שיש בי", "כל שבא הוא טוב ושפע ולטובתי"... העיקריות שבהן)
לזהות את הרצונות והצרכים של הגוף הריגשי - לברר כיצד אנחנו מרגישים ולדעת להעניק לעצמנו אהבה ללא תנאי, להיות האמא הכי טובה שלנו לעצמנו, לאפשר לרגש לעלות ולהיות, להכיל אותו באהבה ותשומת לב - כמו גם לדעת מתי לשים לו גבול (גם כאן, לא לצרוך רעלים ריגשיים, רגשות כבדים ששוקעים והופכים לביצה). למתקדמים: להרגיש את האהבה ללא תנאי שלנו אלינו, בלב, בבטן, במקלעת השמש.
ולזהות את הרצונות והצרכים של הגוף הרוחני - רצון הנשמה והלב, הדרך שמובילים את חלק האנוש שאנחנו, כל אחד בדרכו. למתקדמים: לשמוע את קריאת הלב, וללכת ולעשות לפי דבריו, כי הנשמה שלנו יודעת יותר טוב... ואז יש יותר הלימה, והוויה.

העבודה על התפארת שביסוד, היא עבודה יסודית על מידות הרמוניות בגופים, שהם חלקים והתגשמות המהות שלנו. העבודה עם 4 מתוך הגופים שלנו, מאפשרת לנו חיבור יותר נכון וטוב עם עצמנו, וכמו שבפנים כך בחוץ - גם ישפיע על החיבורים שלנו עם אנשים אחרים, שזו איכות היסוד.
זו עבודה מתמשכת. להיום מספיק לבחור נושא אחד, שהוא הכי משמעותי כרגע, ולהתבונן בו, למצוא את המידה הספציפית לנו שמביאה לאיזון, למשל בין עשייה למנוחה ואם הצלחנו לעשות שינוי קטן במהלך היום - לאשר את עצמנו (לתת אישור ולהיות באושר). זה להיות בקשב לגופים.

למתקדמים:
לראות את החיבורים האלו, מתוך שינוי פנימי, כיצד התממש בחיצוני, להתבונן בהשלכה הזו, לראות את היופי הפנימי הייחודי שלי (כל אחד לעצמו), ולהתענג על היופי הזה. זה לעבור בכל הגופים ולבדוק את המידתיות המאוזנת לכל אחד מהם, ואז ביניהם ואז, בין בפנים לבחוץ. זה לשאול "מה שלומי?" במשך היום ולקבל כל פעם 4 תשובות (לזהות מאיזה גוף יותר קשה לקבל תשובה, ולחזק שם). זה לייצר שיח פנימי שדיברנו עליו אתמול, ולהעשיר אותו, בנפח ועומק יסודי יותר.

יעקב שביוסף ויוסף שביעקב (אבא ובן).
מעניין מאוד להתבונן בדמות הזו, יוסף. בירידה למצריים, בכך שלא שמר טינה לאחיו, ויכול היה לאחדם מתוך האחדות הפנימית ההרמונית שבו עצמו. אח"כ הסירוב לאשת אדוניו - גבורה על היצר, אח"כ הבור בכלא שם שמר על חיבור עם בוראו, ומהמקום הנמוך ביותר עלה לגדולה. הכל רצו בקירבתו, אחיו קינאו בו על ההרמוניה הזו. "בן פורת יוסף", על שום שפתר ותפר את החלומות, ידע לחבר מיידעים, "צפנת פענח" - על שום שידע לפתור ולפענח צפנים. מזכיר קצת את השלמות של שלמה, לא ?

השלמות שבשלם:
תפארת שביסוד - ההרמוניה והשלום הפנימי שביכולות החיבור וההתקשרות שלנו.
יסוד שבתפארת - יכולות החיבור וההתקשרות שלנו שמביאות להרמוניה ושלום פנימי.

באהבה,

לפני שנתיים. 23 במאי 2022 בשעה 4:21

37 גבורה שביסוד

 

ספרנו אתמול בערב: 37.
הספירה לשבוע זה: יסוד (יוסף), איבר הרבייה הגברי.
חיבור בין שמים וארץ, חיבור בין כוחות מנוגדים, להגשים, להוציא לפועל, מהלכה למעשה, לזהות את המקור ואת המהות ביסודיות, להתחבר לשורשים.


ההגברה/ההתגברות שבהתחברות, ויצירת קשרים.
אחת מאיכויות היסוד, היא יכולת ההתחברות שלנו עם עצמנו ועם אחרים. מה מחבר אותי לעצמי? מה אופי/איכות החיבור שלי לעצמי? האם יש יותר מידי? (תלות, אני מציק/ה לעצמי), או מרחק, מעט מידי? (דיסטנס, מנגנון הגנה, פחות דיבור פנימי, פחד מלהכיר אותי). אילו אנשים אני מקרב/ת אליי ואילו אני מרחיק/ה - למה? מה חשוב לי בחיבור איתי? מה חשוב לי בחיבורים שלי עם בני אדם?
ככל שהעצמי שלנו יותר נוכח בנו, ככל שיש לנו קשר וחיבור יותר טוב עם עצמנו/מהותנו/נשמתנו/האני העליון (קשר פתוח, מכיל כנות וגילוי לב, מואר, אוהב, מקבל, מכיל, חי, חומל, תומך, מתוך ביטחון פנימי להיות וחיצוני לפעול ולנוע) - כן ההתחברות וההתקשרות שלנו יכולות להיות יותר עמוקות ויציבות גם עם אחרים ולהכיל איכויות זהות. זה מאוד מושפע מהכרת המהות שלנו והקשר שלנו איתנו, בפנימיות, השיח הפנימי.
האם הקשר עם עצמי קושר אותי, או מחבר לידיעת עצמי/מהותי?

המשימה היומית למי שיבחר בה, היא להתבונן בדיבור הפנימי שלנו עם עצמנו. איזה שיח מתנהל שם בפנים? האם יש קול אחד או יותר מאחד? אם יש יותר מקול אחד, איזה קול יותר נעים לנו לשוחח איתו? איך מתנהלת השיחה הפנימית הזו? מכבדים או רודים בי? פותחים או מתכווצים? לאיזה רגשות אני בוחר/ת לתת מקום וקול? האם אני מזינ/ה פחד, כעס, עצב, או שמחה, נועם, אהבה? את מי אני מאכיל/ה? עם איזה מהקולות אנחנו יותר מזדהים? עם איזה קול נרצה בהמשך להזדהות ולהגביר? נזכור כי היכן שאני שם/שמה את תשומת ליבי, שם אני נמצא/ת.

למתקדמים
"לשחק" בכפתור ההגברה, ולראות איזה קול נכון לנו להגביר כל פעם, והאם אנחנו גם מסוגלים להתגבר על קול מוגבר, לגלות מה יעזור לי להתגבר על קול מוגבר? לזהות את המנעד שמאפשר לנו את הפעולה של משחק בהגברה והתגברות, הגברה והנמכה. מה הופך אותנו לגיבורים? - זו האיכות היומית.

יצחק שביוסף (סבא שלו), ויוסף שביצחק (הפוטנציאל שיצא ממנו).

השלמות שבשלם:
גבורה שיסוד - ההתגברות על האנוש והגברת נוכחות הנשמה בתוכנו, המהות, היסודות, והנהגה יסודית מתמדת במנעד בין התגברות להגברה.
יסוד שבגבורה - החיבור וההתקשרות שמתאפשרים מתוך היכולת להתגבר/להגביר חלקים במהות שלנו.

באהבה,

לפני שנתיים. 22 במאי 2022 בשעה 5:36


36 חסד שביסוד

ספרנו אתמול בערב: 36.
הספירה לשבוע זה: יסוד (יוסף), איבר הרבייה הגברי.
חיבור בין שמים וארץ, חיבור בין כוחות מנוגדים, להגשים, להוציא לפועל, מהלכה למעשה, לזהות את המקור ואת המהות ביסודיות, להתחבר לשורשים.

יסוד
יש לנו ספירה חדשה השבוע, הכרנו חלק מאיכויותיה בספירות הקודמות והשבוע נעשה זאת, איך לא - ביסודיות. היסודות מאפשרים לנו לראות כיצד אנחנו נעשים מי שהיננו כאן ועכשיו, מראים לנו את השורשים שלנו, של המשפחה הנוכחית (גנטיקה), ושל משפחת הנשמה שלנו, ואת השתלשלותם של דברים לאורך כל הגילגולים מתוקף חוקי היקום (מה שבפנים הוא שבחוץ, דומה מושך דומה). מאפשרים לנו לראות על מה עומד כל הביניין, ואם צריך לתקן, התיקון חייב להיות בעדינות מרובה וביסודיות עליונה.

היסוד מקבל מכל הקומות שמגיעות מעליו, והוא עצמו הנשיקה - הוא החיבור לאדמה, הגורם המקשר והמאחד, הגוון האחיד שמקנה אחידות הרמונית לציור, עליו מצוייר הכל. הוא מקבל מעליונים ומעביר לתחתונים ולהפך, מעלה את החומר לרוח.

חסד שביסוד
ספירה זו מביאה את האהבה ללא תנאי שמאפשרת לנו לצלול לעומק היסודות והשורשים ולגלות את מהותנו, ואת החמלה שמאפשרת לנו מרחב בטוח להעלות את הפחדים לאור ולשחרר אותם. כשאנחנו ניגשים מתוך אהבה ללא תנאי אל עצמנו ("לֶךְ-לְךָ" = לך אליך, פנימה), מתגלים בפנינו הגוונים שלנו, האיכויות שלנו, פני הבורא הייחודיים שניטעו בנו.

היסודות הם גם הדברים עליהם גדלנו, החלב שינקנו.
אדם שיסודותיו אינם איתנים, או שחסרים לו יסודות, יהיה תלוש, נע ונד, יתקשה לפעול בעולם. לפעמים נאלץ לגדל יסודות חדשים, ולפעמים נדרש להחליף יסודות קיימים בחדשים. הדרך לפעמים יכולה להיות לא יציבה אבל זו בדיוק הדרך למצוא את היציבות, היסודות והשורשים.

מה שמצאתי עד כה שעומד איתן בכל תמיד: יש בורא לעולם, אין עוד מלבדו, השפע שהוא - הוא אהבה ללא תנאי ואור אינסוף. כלומר אין משהו שהוא לא שפע של טוב. כל עוד אני הינני - כל השאר יכול להתפרק ולהבנות מחדש באינסוף צורות ופנים, ואני מסכימ/ה ומאפשר/ת את זה (=לתת אישור, ומרחב).
את איכויות אלו אנו מגלים בתחתית, כשאנחנו במקום הכי נמוך בעולם: בבור, בכלא, במצריים בעובי החומר ומתוך התחתית הזו תקום תקומה והתעלות, על כן מי שמייצג את היסוד, הוא יוסף שעלה מן הבור, מהנמוך ביותר אל הגבוה ביותר: להיות מנהיג ומלך בפועל בעולם הקדמון, הוא שעצמותיו בארון שעמד בראש המחנה במעמד קריעת ים סוף, בפניו נקרע הים. על שום מה?
על שום שהביא אחדות, שהצליח להחזיר את כל הבנים הביתה, למקור, לשורש, ליסוד. לאחד את האחים, על שהייטיב איתם והשפיע עליהם אהבה למרות שעשו לו רע, קינאו, מכרו, כמעט הרגו - לא שמר להם טינה, אהב אותם, הכיל סליחה וחמלה (מזכיר את אברהם קצת, לא?), זוהי האיכות של החסד שביסוד.

איך נלמד אנחנו לאהוב כך למרות שעושים לנו רע לכאורה?
נזכור שיש פה שיעור אישי עבורנו, והאדם/האירוע שלפנינו הוא שליח... שבא לעורר אותנו לשיעור, כדי לתמוך בהתעלות ובהתפתחות שלנו, הוא חלק ייחודי של הבורא. נשלח אהבה ללא תנאי אל תוך מערכת היחסים שלנו, נכיל, נהיה בהוויית סליחה מלאה מתוך ענווה, ומתוך ידיעת מי שאנחנו באמת.

המשימה היומית למי שיבחר בה, למזוג אהבה (מים = חסד) ולהזרים אותה בכל הצינורות המחברים ליסוד, ביסודיות. לאהוב את מי שאנחנו כפי שאנחנו, ואת המקום ממנו באנו - לאהוב את ההורים שלנו, ואת הצורה בה גדלנו, לכבד את ההורים שלנו, שהם גם אנחנו שהיינו לפני רגע או שנה, לסלוח, גם לעצמינו ולמי שהיינו (זו ידיעה שכל חיי פעלתי בהתאם ליכולות ולנסיבות שהיו באותה העת, באותו המקום), להסכים לשחרר עצמנו מאשמה = לסלוח, לקבל, להתמסר.
לזהות היכן בתוכנו יש חוסר שלווה, העדר נחת ולהשיב אותן (ביחסים עם ההורים/הילדים, אירועי ילדות כואבים, או מי שהיינו לפני רגע, או שנה או 10 שנים, חלקים פגועים בתוכנו). לזהות את הצינורות שהאהבה לא זורמת בהם בקלות, ולהזרים אותה ללא תנאי לכל ערוצי החיבור שלנו איתנו ועם ההורים שלנו (בין אם הם כאן או שם). לזהות היכן ביסוד אנחנו לא מספיק תומכים בנו, בגופים שלנו, ולתמוך שם בדיוק.


אברהם שביוסף ויוסף שבאברהם.
אברהם הוא סבא רבה של יוסף. שניהם בנתינת אינסוף, סליחה וחמלה בלב שלם.
כל ספירה מתחילה ונובעת מתוך החסד, מתוך המים, מתוך אהבה ללא תנאי, חמלה, והכלה.

השלמות שבשלם:
חסד שביסוד - האהבה שבהתקשרות ובחיבור למהות הגבוהה שאנחנו. מתוך החיבור והקשר עם אנשים מתגברת האהבה אליהם.
יסוד שבחסד - ההתקשרות והחיבור למהות הגבוה שאנחנו מתוך אהבה ללא תנאי. מתוך האהבה שבתוכי לעצמי ולבריאה, מתחברים חיבורים עם אנשים והבריאה.

באהבה,
ובברכת שבוע טוב ומבורך,
בריא ושמח,

לפני שנתיים. 21 במאי 2022 בשעה 9:23


35 מלכות שבהוד

ספרנו אתמול בערב: 35.
הספירה לשבוע זה: הוד (אהרון הכהן), רגל שמאל.
הודייה (על שהיה, הווה ויהיה) והודאה, וידוי מתוך גילוי הלב והאמת, התמסרות, ענווה, יראה, מרשים, אצילי ומעורר השראה.

הגענו למלכות של ההוד, ובכך הושלמה בניית הקומה ה-5!

אז מה היו המעלות של השבוע האחרון?

חסד שבהוד התחלנו עם האהבה שבהכרת התודה, הוקרת התודה וגילוי הלב והאמת.
גבורה שבהוד ככל שאנחנו מגבירים ומרחיבים את עוצמת וגווני הכרת התודה ומגלים יותר ויותר חלקים מליבנו, מהאמת שלנו, מגבירים את נוכחות האני הינני - באנוש, מתגברים על פחדים, חסימות, מתוך החמלה, מודים לעצמנו על מי שאנחנו במיוחד במקומות שהכי קשה, ומקיימים יותר מהמהות שלנו בהתגשמות. התגברות על הגאווה והגברת הענווה שבהכרת התודה, להבין שאני לא לבד בעולם ולהרחיב את המרחבים שאנו מודים עליהם ובהם.
תפארת שבהוד איזנו בהרמוניה את המידות (בתרתי משמע), מצאנו את נקודות האיזון, נקודת השלווה והנחת, שלום פנימי שבין ידיעת עצמי לענווה.
נצח שבהוד משהשגנו את האיזון ההרמוני, והשלום הפנימי, דייקנו אף יותר את המידות כדי לשמור את האיזון בהתמדה, למדנו את היכולת שלנו להניע ולנוע ולהמשיך גם כשהכי קשה, ובמיוחד כשהכי קשה ומאתגר, למדנו את איכות הכרת התודה גם מתוך התנצחויות שבוערות בנו ובכך ניצחנו עליהן, ועשינו חיבורים עם חלק האינסוף שאנחנו, האני הינני הגבוה.
הוד שבהוד למדנו את מהותה של הכרת התודה וגילוי הלב והאמת שבגילוי הלב והאמת ובעיקר למדנו להפוך ולשחק, לברוא, לקיים תנועה.
יסוד שבהוד חיברנו את כל הקומה ליסודות, חיזקנו את היסודות ביסודיות לשורשים, את המהות לגשמיות, וקיבלנו מהם איזונים נוספים, למדנו את המקור והשורש של הכרת התודה וגילוי הלב.

מלכות שבהוד
כעת, אנחנו מקבלים על עצמנו את המלכות של כל הקומה. כל האיכויות שרכשנו במשך השבוע, מאפשרות את היכולת להנהיג אותן: החסד שנמזג פנימה מתוך הגברה והתגברות שמאפשרים לחללים ומרחבים חדשים לצמוח, שאפשר למלא אותם באהבה ללא תנאי, ולמרחבים הקיימים - לעטוף ולרפא בחמלה וקבלה ולהודות לעצמי ולנו על היכולת לעשות כל זאת, על היכולת לסלוח, לקבל, להתמסר ככ להדרכות שלנו, לדרך שלנו, לעצמנו, להרחיב ולהתרחב. למצוא את האיזונים וההרמוניה שבין ידיעת עצמי לבין הענווה שזהו היסוד! למנהיגות נכונה (Aligned) ולשמור את כל המערך הזה בהתמדה ומתוך מסירות שלמה והתמסרות מלאה. אלו הרבה מאוד איכויות שהטמעה ועיגון שלהם, יאפשרו לנו הנהגה לאורך זמן, יכולת לסמוך על עצמינו ולקבל אותנו כפי שאנחנו בכל בחירה שתעלה בכל רגע ורגע. מתוך הריפוי הפנימי, יתקיים גם ריפוי בכל מערכות היחסים שלנו עם החוץ ובנינו.

המשימה היומית למי שיבחר בה, מחברת תודה, בה נרשום מידי ערב את הכרת התודה שלנו לנו ולבריאה, ללמוד את איכות המלכות מתוך הכרת התודה, מתוך גילוי הלב שלנו בפנינו. נשאל את הלב שלנו מהי המלכות, מה האיכויות שלה, כיצד מתעצמת בי המלכות כשאני מודה (מתוודה באנושיותי ומודה עליה). היום נזהה את קול האנוש ואת קול הנשמה בתוכנו מתוך שנפתח את הלב ונבקש ממנו שיסמן לנו מתי האנוש מדבר, ומתי הנשמה מדברת. המשימה להיום, היא להיות בהקשבה מלכותית מתבוננת. כשעולה בי מחשבה/הרגשה, לשאול "מי מדבר כעת, האנוש או הנשמה?" רק זה - לאורך כל היום, עד הערב של מחר.
הכלים שעומדים לרשותנו להצלחת המשימה הם: אהבה ללא תנאי לעצמי, כח להתגבר ולהתמיד, הרצון לשלווה והרמוניה כמו גם ההנאה ממשחק במינונים מתוך ניסוי וטעייה, יכולת לגלות את ליבי ולסמוך על התשובות שלי, וכשחשוב לי דבר מה, אני יורד/ת לשורשו ומעמיק/ה עד ליסודות ביסודיות ומוצא/ת את החיבורים של השמיים והארץ,
והכח המרכזי של היום שעומד לרשותנו הוא היכולת להנהיג - לראות את כל הכלים עובדים בסינכרון וביחד.

דויד ורחל שבאהרון ואהרון שבדויד ורחל.
כהן שחש בושה על חטא העגל, והמלך הראשון של ישראל, שחש ענווה ומתוכה היה בנוכחות מלאה מתוך ידיעת עצמו. זו היכולת להתמיר, לשנות, להעלות - לנוע בין הדברים ולאזנם, בדיוק כפי שעלינו לעשות בין ימין לשמאל, בין זיכרי לניקבי, בין רוח לחומר, בין השכל ללב. הבושה.. מכווצת וסוגרת אבל באותה מידה גם מבקשת גילוי לב שלם וגמור, אותה סגירות גם מבקשת פתיחות (מפני הבּוּשה - שומר המלבוש, התבושש לבוא. מפני הבגידה שומר הבגד). לכן זה כהן (שיכול להרגיש הכל, לגלות חמלה, להתמיר ולהפוך), וזה מלך (שהופך את הניגודים והחלקים לאחדות, מלכות, לשלם).

למתקדמים
במה אני מתבייש/ת? מה מבייש אותי?
למצוא אדם שבפניו נוכל לפתוח בושה זו מתוך גילוי הלב, לגלות את האמת, ולבחור לקבל את השחרור שמגיע איתה.
(הנמוך ביותר הוא גם הגבוה ביותר - ולהפך, הם אחד).

השלמות שבשלם:
מלכות שבהוד - היכולת להנהיג מתוך הכרת התודה, הוקרתה וגילוי הלב והאמת.
הוד שבמלכות - גילוי הלב והאמת, הכרת והוקרת התודה מתוך היכולת להנהיג ולראות הכל כאחד.

באהבה,
ושבת שלום ומבורך,

לפני שנתיים. 20 במאי 2022 בשעה 4:40

🤍


34 יסוד שבהוד

ספרנו אתמול בערב: 34.
הספירה לשבוע זה: הוד (אהרון הכהן), רגל שמאל.
הודייה (על שהיה, הווה ויהיה) והודאה, וידוי מתוך גילוי הלב והאמת, התמסרות, ענווה, יראה, מרשים, אצילי ומעורר השראה.

ההתקשרות - שזה קשר, יכולת לתקשר ולהיקשר, וחיבור ויכולת להתחבר, חיבור עמוק מתוך הכרת התודה וגילוי הלב. כשאנחנו מעלים את הכרת התודה שלנו (וגילוי הלב) מתוך היסודות, מתוך העומק, מתוך הקרביים, אנחנו למעשה מחברים שמיים וארץ ביסודם, בשורשם, והאמת ישרה Aligned איתנו. אחת האיכויות של מידת היסוד היא יכולת התחברות והתקשרות, כשהחיבור הוא למן היסודות, הביניין שנבנה (מערכות יחסים), יהיה יותר יציב, מחובר, הרמוני, מאוזן, שלם. ככל שהחיבוקים יותר עמוקים, ומתבצעים ביסודות, בשורשם של הדברים, במקור, כן החיבורים חזקים, איכותיים ומהותיים יותר. למעשה בכל הצורות והחיבורים, אנחנו פועלים על חיבורי שמים וארץ, או חומר ורוח, וככל שיש לנו יכולת להעביר יותר, כך הכלי שאנחנו הופך לצינור אינסוף.
היסודות של הכרת והוקרת התודה מתוך גילוי הלב נובעים מתוך ההכרה שהכל הוא אחד, מקור אחד, שורש אחד, יסוד אחד.
התקשרות זו, חיבורים אלו עם אנשים, מתוך ענווה שבהכרת התודה (וההודאה - שאני אנושי/ת, ולא מושלם/ת), מתוך שוויון הנפש, מוסיפים איכויות ליסודות מערכות היחסים שלנו, ואחד הדברים שהכי מרפא אותם, הוא פשוט לקבל את האחר כפי שהוא, ולאהוב אותו כפי שהוא, לראות את החלק האחד שבו. לחדול מלנסות לשנות או להתעצבן, או לרטון על התנהגויות או תכונות - במקום זאת, לברך על כך! (אתמול למדנו את יכולת ההיפוך, דווקא היכן שקשה. אפשר להיעזר בה להיום ולהעמיק עד ליסודות).

המשימה היומית למי שיבחר בה, לזהות את הדבר העיקרי שאנחנו לא מקבלים באדם יקר/קרוב אלינו, ולחבק בדיוק את החלק הזה בו/ה, להעריך אותו, ולראות בו את הטוב והאלוהי בו (עוזר לזה, כשמצליחים לראות איך החלק הספציפי הזה באחר, מייטיב איתי, מה זה מאפשר לי לעשות/להיות/לבטא מתוכי/ללמוד/להרגיש/איזה שיעור זה משרת, מהי ההשתקפות באחר עבורי).

למתקדמים
לעשות אותו דבר רק עם חלק בתוכנו שיותר קשה לנו איתו בזמן זה. לומר: אני מקבל/ת, אוהב/ת, מעריכ/ה את עצמי גם עם <הדבר>".

יוסף שבאהרון ואהרון שביוסף.
הכהן נבחר להיות הצינור שמעביר ברכה לעם. ברכה שעולה מן היסוד, בכוחה לתקן בשורשם של הדברים, זו איכות הברכה (ברכה, היא הרגל של האות ג', היא גזע קטן ועצמאי שנולד לאמא גזע של עץ. אלו התולדות, דבר שיצא ממך, ויש לו יכולת להתקיים בזכות עצמו ללא תלות, כמו ילדים. זו כוחה של ברכה, התולדות - המשכיות). הברכה ניתנה לכהנים: לאהרון ובניו שיברכו את העם, ויוסף הוא ביסודם של דברים, "צדיק יסוד עולם".

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם."
(במדבר ו' כ"ב)

השלמות שבשלם:
יסוד שבהוד - החיבור וההתקשרות מתוך גילוי הלב, האמת, מתוך הכרת התודה והוקרתה.
הוד שביסוד - הכרת והוקרת התודה מתוך גילוי הלב והאמת שמאפשרים התקשרות וחיבורים עמוקים יותר, בבסיס המהות, באחדות.

באהבה,
שבת שלום,

לפני שנתיים. 19 במאי 2022 בשעה 4:51

33 הוד שבהוד

ספרנו אתמול בערב: 33.
הספירה לשבוע זה: הוד (אהרון הכהן), רגל שמאל.
הודייה (על שהיה, הווה ויהיה) והודאה, וידוי מתוך גילוי הלב והאמת, התמסרות, ענווה, יראה, מרשים, אצילי ומעורר השראה.

ל"ג בעומר! 33 בעומר
הוד שבהוד היא המהות שבמהות, ההודייה שבהודייה, גילוי הלב שבגילוי הלב, הענווה שבענווה.
כשנכנסים לעומק הענווה אנחנו נמצא את התמימות, את היכולת לקבל דברים (לא משנה מה מתחולל) בשיוויון נפש, בתמימות. זה קורה כשאנחנו מצליחים להודות על מה שנתפש בנו כ"רע" באותה מידה שאנחנו מודים על מה שנתפש בעינינו כ"טוב" (שהן התוויות שאנחנו שמים על דברים כשאנחנו רואים אותם בנפרדות, ולא תמונה שלמה).

מתוך ה-דוה שבדוה, עולה ההוד שבהוד, וגם - שניהם פנים שונות למהות אחת.
אורו של ל"ג בעומר הוא אור המדורה, שבתוכה מגולם אור היצירה, שבעומקו מגולם אור הבריאה, שבליבו מגולם אור האצילות. כשאנחנו מיושרים עם מהותנו, Aligned, רק אז יכול האור לעבור ולמלא את כל החללים בדרכו.
שמעון בר יוחאי, בדומה לאהרון, גם הוא "שיחק" בהיפוכים מתוך תום: שמעון = שָם עווֹן, היכולת להפוך את החטאים והעוונות לתיקון והבראה. כשאנחנו ניגשים לדבר בתמימות של ילד, בכנות של ילד, עם לב של ילד - ההתבוננות שלנו בנגלה, מגלה לנו את כל הסודות. להתהלך בתמימות ולהיות בהתחדשות. לזרום כמו מים, לא להיתקע על דברים, לשחרר "כי נוע תנוע".

המשימה להיום למי שיבחר בה, היא להפוך. להפוך משהו שקשה לנו לקבל אותו, שיש בנו התנגדות לו, דבר שנרצה שיהיה כל כך אחרת ממה שהוא, דבר שנרצה לחוות את הפנים האחרות שלו (כל אחד בדרגה הנוכחית שלו וכפי יכולתו). בשלב ראשון, מותר להמציא לעצמנו סיפור שהפנימיות שלנו תאמין לו, שיאפשר לנו לקבל.

אנחנו לעולם לא יודעים מה עומד מאחורי מה שנתפש בעינינו כ-סבל של האחר, או אי צדק ולמה אנשים מקבלים את שיעורי החיים שהם מקבלים. הראייה שלנו מוגבלת, עיני הלב שלנו כבר רואות יותר, ועדיין - אנחנו לא רואים את התמונה הגדולה, רק הלב שלנו מסמן לנו מה הצעד הבא שלנו כל פעם, מה נכון ( = ישר+מוכן).
להיום, בואו נכיר תודה ללב הזה, שמבין, ויודע אותנו ואת הדרך, הלב דרכו אנחנו מחברים עליונים ותחתונים, הלב הזה שלא משנה מה, לא עוזב אותנו אפעם, ותמיד נמצא שם. היו לנו סיבות לסגור אותו, ויש ויהיו לנו סיבות לפתוח אותו, ואנחנו מכילים אותו בתוכנו כפי שהוא, ועם חמלה ואהבה לאנוש שאנחנו.

להיום, בואו נספר לעצמנו עד כמה אנחנו אוהבים אותנו, שכל הגופים שלנו ישמעו, בקול רם: "אני <שם> אוהב/ת את עצמי גם עם/מול הדבר" (דבר = מלאו את המדוייק לכם ביותר לזמן זה, שיש איתו קושי).
להיום, נמצא את מידת התום שיש בנו, להיום, ניתן רשות ללב שלנו להוליך אותנו כילדים, להיום נחווה את הדברים כולם בקלילות ומתוך חופש (כן כן, עם כל משימות היום/ילדים/ואירועי היום - במיוחד בתוכם).

להיום אני מברכת את כולנו לחוות אותו כילדים, להכיר את התום, המבט התמים נטול שיפוטיות, ביקורת או רגשות קשים, בלי דרישות מעצמנו. היום נתבונן על הכל כמעין משחק בלתי מחייב, ש-מאפשר לחוות, בהתבוננות שקטה, זו תכליתו. נזהה את היצירה שלנו ביקום, טביעת האצבע, הדבר שנרצה לברוא ולהיות.

אהרון שבאהרון.
כשמשה נתבקש להנהיג והוא אמר שההנהגה צריכה להיות של אחיו הבכור, הבורא אמר לו: "וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ." (שמות ד' י"ד), וכששני בניו של אהרון נדב ואביהוא מתו על "אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.", על אהרון נאמר: " וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן." (ויקרא י' ג'), אולי זה יתן לנו השראה לגבי איך עושים את זה (ממה שזיהיתי בינתיים, אהבה ללא תנאי אינסופית, ודבקות, והתבוננות שוות נפש). בסופו של דבר ואחרי כל ההתנגדויות שלנו, אנחנו מקבלים את הדברים בהתמסרות ומסירות, גם אם בלי הבנה. אל מול חוסר האונים, אל מול הביטול העצמי, גם אזכיר כי הבחירה היא בחירה חופשית, אנחנו ביקשנו לדעת ובתוך הדעת, קיבלנו חסד, שהוא הבחירה החופשית: מה אני עושה בתוכי עם הדברים, איפה אני שם/ה את תשומת ליבי.

 

באהבה,

לפני שנתיים. 18 במאי 2022 בשעה 5:33

32 נצח שבהוד

ספרנו אתמול בערב: 32.
הספירה לשבוע זה: הוד (אהרון הכהן), רגל שמאל.
הודייה (על שהיה, הווה ויהיה) והודאה, וידוי מתוך גילוי הלב והאמת, התמסרות, ענווה, יראה, מרשים, אצילי ומעורר השראה.

ההתמדה שבהודייה ובהודאה, להמשיך להודות בהתמדה על כל היש והאין: אלו שהיו, אלו שנוכחיים, ואלו שעוד יהיו, ולגלות את הלב והאמת בתהליך מתמיד שיהפוך בסופו של דבר לטבע שני שלנו. זו למעשה איכות ההִישתנוּת.
כשאנחנו מסוגלים להודות על כל הזמנים כולם, אנחנו מרחיבים את ההודייה על המהות כולה, ומאחדים עוד ועוד חלקים שלנו אל תוכנו, מאירים אותם וממלאים אותם אהבה ללא תנאי.
הכרת התודה מאפשרת ליותר ויותר ענווה להיכנס, שממתנת את הגאווה. כשההתמסרות לחלק האלוקי שבנו מתרחשת מתוך ידיעת עצמי איתנה ונוכחת, אנחנו הופכים ליש ואין בו זמנית (אנוש ונשמה), ומתוך כך, לפוטנציאל גדול יותר למימוש המהות שאנחנו, להתגשמות, ויותר אש יצירה יכולה למלא אותנו ולעזור בייבוש ביצות צער וכאב של רגשות כבדים וקשים ששוקעים במשקעים ביצתיים, זה עוזר להבראה שלנו, ולשיחרור תדרים נמוכים (גם סיבובי מפרקים שיש לנו בכל הגוף יכול לעזור).

להצליח לראות את עצמנו מתוך הנצח, מחוץ לזמן, לראות תהליך מתחילתו מקצה עולם ועד קצהו (ראשית, אמצע ואחרית = א.מ.ת.), מאפשרת לנו להיות יותר בחמלה וקבלה לעצמנו (מתוך הכרה בקושי ההתחלה, וידיעת ההצלחה בסיום), להיות יותר ביכולת להכיל את כל התהליך, כל שלבי ההִישתנוּת ולתת לעצמנו תמיכה נדרשת במהלך הדרך.

כדי לא להיות במצב ההפוך של יום זה (ניצחיות של העייפות, דוה), עלינו למלא עצמנו בהכרת התודה וגילוי הלב בהתמדה (לקפוץ בשמחה!). זה לשנות מצב צבירה כהרף עין (מצב שהצטבר בנו להופכו להפוך שלו - התמרה ותיעול), כי בכל דבר יש את ההשלמה שלו, ההופכי שלו, וכשאנחנו לומדים מיומנות זו, אנחנו מסוגלים לבצע את השינויים, לשחק בהם.

המשימה להיום למי שיבחר בה, לגלות עוד מופלא בבריאה שאנחנו שטרם גילינו עלינו ולהכיר תודה על כך, גם על עצם הראייה עצמה. בכך נתחבר לעבודה של אתמול, בלהודות באנוש שאנחנו, ולומר תודה על שנתגלמנו באנושיות. נהיה בלב פתוח ללמוד דבר חדש עלינו היום, דבר מה של יצירה, אולי יכולת חדשה שלא ידענו שיש בנו. התבוננו היום, חפשו ביסודיות! את הפלא החדש! ככל שאנחנו מגלים יותר מהבריאה, מהפלא והמופלא, הכרת התודה מתעצמת ומתגברת, וככל שנתמיד בה, כן יתגלו בפנינו עוד פילאי בריאה (את איכות ההתמדה רכשנו ואנחנו מכירים אותה ואת התנועה הפנימית והחיצונית שלה, זה מתרחש מכח ההתמדה).

למתקדמים
תרגול ואימון תנועה ושינוי בין מצבי צבירה של משק המים (הרגשות שלנו) לפי דרגת קושי עולה. לזהות היכן קל, והיכן קשה ולעבוד ביסודיות על הקשה והמאתגר יותר.


משה שבאהרון ואהרון שבמשה.
אהרון רדף את השלום, חיפש אותו, כדי לדעת היכן עוד אפשר למזוג הכלה, חמלה ואהבה, ריכוך ועידון, פשרה, גישור, פיוס (שזו העבודה היום-יומית בפנימיות שלנו תמיד). כן כבר הזכרנו שהם אחים והיתה אחדות ושותפות מלאה ביניהם, ונתינה וענווה. אהרון היה כלי זך, לכן היה יכול להיכנס לקודש הקודשים, מתוך דבקות חזקה במהותו, ידיעת עצמו ובביטול עצמי גמור - בהתמדה, ולהתמיר את כל חטאי העם ולטהר אותם בכך. כשאין התמדה בהחזקת מצב תודעתי זה, הדבר מתפרק, חייבים לדבוק בהתמסרות שלמה ומלאה ומכח ההתמדה, מכח הכרת התודה התמידית והענווה - להגביר אותם כדי להתגבר ולהפוך מצב תודעתי זה ל-קיים וניצחי.

השלמות שבשלם:
נצח שבהוד - ההתמדה והדבקות שבהודייה ובהודאה מתוך גילוי הלב והאמת.
הוד שבנצח - ההודייה וההודאה בגילוי לב שבהתמדה, הכרת התודה וגילוי הלב גדלים ככל שאנחנו מתמידים בהם, מתעצמים ומתגברים.

*
אנחנו בשבוע של אש היצירה, ואולי אחת הסיבות שאנחנו חווים תחושת "מים קופצים" (כך אני מכנה אותם, ממש כמו בשמחת בית השואבה), כי המים הם ההשלמה של האש, הם זוג שהכי קשה להם ביחד (כשם שכל 4 האלמנטים הם זוג אחד של השני).

 

באהבה,

 

לפני שנתיים. 17 במאי 2022 בשעה 6:39

היי,

אז, הייתי בנסיעה ולא יכולתי לפרסם כאן את השבוע וחצי האחרונים,
למי שזה היה חסר לו/ה - סליחה! 
למי שדאג/ה - עוד יותר סליחה!


השלמתי היום את החסר, מוזמנים לעבור על הדברים.

למי ששאל כמה סופרים:
ישנן 49 מעלות התקדשות מפסח לשבועות - הוסבר בתחילת הספירה, מומלץ לגשת לקרוא אי שם לפני 31 ימים :- )

יום מבורך וטוב!

💖