לפעמים אתה עולה במחשבות,
נזכרת כמה הית מיוחד, כמה הית חכם, איש שיחה, איש של כיף, איש עצוב פנימה ושמח עם כולם כלפי חוץ,
הענקת לי רגעים משוגעים, מצחיקים, מפחידים, עצובים, הזויים...
עם מבט חודר ומשפט "תחשבי טיפשה, תפסיקי לסבול",
הית חבר, איש סוד, כיף חיים, הפתעות טובות וגם פחות...
כמו שהופעת, ככה נעלמת. ואז הופעת שוב, ושוב נעלמת. שנאתי אותך על זה, והודתי לך בדיעבד שעשית עבורי את הדבר הנכון.
גם כשלא הית, הית נוכח...
עצוב לי שאתה כבר לא נמצא, כבר לא רוקד ולא נהנה. ואתה? אני בטוחה שאתה מסתכל על כולנו מלמעלה ואומר לעצמו שאנחנו טיפשים שעצובים על לכתך, הרי כולנו ידענו שחיית במקסימום, אהבת במקסימום ואם שנאת, אז גם במקסימום.
ואין לי איך להוקיר אותך חוץ מלהיזכר מידי פעם בדינוזאור, ולחייך לעצמי על זכרונות של רגעים מיוחדים, שמחים ועצובים.
גם כשהכל ישתבש, אדע שזה לטובה בזכותך!
זוכרת אותך ומתגעגעת ללב הענק שהית.
❤️