(חלמתי בלילה) שאתה מתגורר בחדר הפנוי שבקומה העליונה כבר שנתיים, שלושה חודשים ועשרים יום. אתה מתחבא מתחת למיטה כשמישהו נכנס לחדר ויוצא משם כל לילה כשאני מגיעה לחיבוק ובכי. שנתיים, שלושה חודשים ועשרים יום שאני הולכת ומתכווצת, הולכת וקמלה מההתעסקות הבלתי פוסקת בך. מאירוח רוחות רפאים למסיבות יום-המוות באמצע הלילה. מקפיצות ראש אל תוך מפל החיים הרגילים בכל בוקר.
(עוד חלמתי) שאחרי שנתיים, שלושה חודשים ועשרים יום הוצאתי אותך מקן המסתור הקטן שבנינו. הלכת להתקלח ולבשת חולצה שחורה נקייה, בתיק גילגלת באופן מסודר את כל החבלים שלך. תליתי מצלמה אחת על כתף אחת ואשמה עמוקה על השנייה, וירדנו ביחד, צעד צעד, במדרגות העץ החורקות שלנו. כשהמונית עם ההם הגיעה, חיבקתי אותך בפעם האחרונה (הראשונה) ושלושתכם נסעתם ביחד מתוך הראש שלי. ביד נשארה לי קופסת עוגיות אחת וריח חמקמק של הבושם שלך - גברי, מחוספס וגנרי.
(בבוקר כשהתעוררתי) עוד הצלחתי לאחוז בחוויה קלושה של רעננות והקלה. עוד כמעט הצלחתי לזכור את המבט המוכיח שלה, איך לא סיפרת לי על זה עכשיו. סיפרתי. אני כל הזמן מספרת. אבל אף אחד לא רוצה להקשיב.
(I won't go anywhere so give my love to everyone)
(אחר כך בשנ"צ אספתי בסלסלה את כל הדברים שנגעת בהם ואחד אחד הרטבתי, סיבנתי וניגבתי כל אחד. הורדתי שכבות של אדמה חומה ודביקה מכל מה ששייך לי (שייך לך) ואחר כך הרגשתי כמעט שלמה)
