הידיים שלי בנויות מהבאים:
- עור נוקשה מאימונים ומגנזיום
- חברבורות סגולות מסופש רווי אימפקט.
מסקנות:
- להתאמן יותר
- לקנות פאקינג קרש, וקיין.
התוצאה, לגברת שלום (Di more, הועלה באישור) :
ובהצלחה בפעם הבאה.
ויומיים אחרי :
מחפשת לשוחח עם אנשים מקוריים,
לא הודעות קופי פסט,
לא פניות עיוורות בסגנון : מלכתי, רכושך, עבד כנוע, יודע את מקומו.
מי אתם, למה אתם כאן, מה מושך אתכם, איך אתם חווים דינמיקה בדסמית.
קראתם בכלל את הפרופיל שלי? כי אני קוראת את שלכם, ואם הוא ריק - אני כנראה לא אענה.
להיות מעניינים, להתעניין.
הדדיות
כל השיחות הכרות האלה, כאילו אני עושה ראיון עבודה
כל עוד לא ביקשתי קו"ח והמלצות, זה לא מעניין אותי
משעמם מאוד
'עכשיו את יכולה להבין, למה אני הנקשר שלה'
זה מה שהוא אמר לזוגתו (או הדייט שלו?) אחרי הקשירה שלנו (ולא, זה לא בהכרח סשן).
הקושרת שלי,
הנקשר.ת שלי,
2 צירופים שתמיד גורמים לי תחושה חמה בלב, ואולי בעוד מקומות.
איזה משונה זה לחשוב שאלו 2 חברים טובים, אנשים שרוצים ומוכנים להיות 'משוייכים' בסצנת הקשירה הענפה הזו, אלי,
אנשים יפיפיים, Inside out, שנתנו לי את הכבוד הזה,
ואני מצידי, לא ביקשתי את זה,
או דרשתי את זה,
הרי לי יש עוד מודלים, עוד נקשרימות, אני לא מרגישה חובה לציין את מי אני קושרת ומתי מולם (למרות שלהפך, הם מרגישים צורך)
(אך אם נודה באמת, אני לנצח אשאר משוחדת ואעדיף לקשור את 2 המתוקים האלה שלי)
מוחמאת ומוסמקת מהבחירה של שני אלו להשתייך לקרבי ולצידי, למסע של למידה וגילוי, קושי כניעה ובטחון.
אתמול שוב גיליתי כמה גם הצד המוביל בחבל משפיע עלי,
שברגע הזה שאני מורידה אותך למטה,
משהו אצלי בפנים נפתח, משתחרר, פתאום יש רגע של שקיעה, הדופק מתחיל לרדת, החדר חוזר להיות חדר.
ישנה אך רלוונטית, זינקי יקירי (אני הקושרת, אם היה בכך ספק)
סטודיו מוריקאי, ביתי הקט.
וכל היופי הזה, גבבה של בחור תחת ידי.
מקופל, עקוד, קשור.
והמוזיקה מהדהדת בחלל, נותנת אותות באוויר.
והחבלים חורכים את העור, חותכים ומשאירים סימנים
מונעים מדם לזרום
מכאיבים בכאב מתפשט.
כניעה
אולטימטיבית
קוֹהֶרֶנְטִי -
1. מגובש, נהיר ומאורגן היטב לוגית או אסתטית.
לסופרת זו סגנון כתיבה קוהרנטי.
הצעת המיזם נדחתה משום שלא היתה מספיק קוהרנטית.
2. [פיזיקה] בעל תדירות ומופע קבועים בזמן.
שני מתנדים קוהרנטיים באמבט-גלים, יוצרים תמונת-התאבכות יציבה.
קוֹהֵרֶנְטִי - זכר
עקבי, רציף
במתמטיקה ובלוגיקה, עקביות (או קונסיסטנטיות, קוהרנטיות) של מערכת מסוימת פירושה שמערכת זו היא נטולת סתירות.
שוב מגיע הרגע הזה בחודש, ספק פאניקה ספק הורמונים.
הכל מבולגן, כולם פתאום מתרחקים.
או שאולי זאת אני?
אין עקביות, אין לוגיקה, כל החיים הפכו לסתירה אחת גדולה.
יכול להיות שהצלחתי להמציא את המציאות הזו?
ולמה כולם פתאום שמים מסיכה, או אולי - מגלים מי הם באמת.
יש איזשהו מיתוס הטוען שאדם שלא נקשר הופך לקושר.
מיתוס שראיתי כבר יותר פעם אחת הופך למציאות, מהרבה סיבות - רובן ברורות מעל פני הקרקע.
והנה אני עומדת שם, על קו התפר של לחצות את המיתוס, נועצת ציפורניים בצד הזה שמונע ממני רק לקשור ולהתרחק ממגע חבל על הגוף.
אבל אתמול דחף אותי עוד קצת לצד הזה, ששונא מגע חבל.
--------------
אני במועדון ורוקדת עם הגברת, הקטנה והמחופשת שמנסה תמיד להיות קצת יותר 'בשליטה' ממני על הסיטואציה.
איפשהו בסוף הערב אני תוהה האם היא מבינה כמה היא באמת מחליטה על הלך הדברים, וכמה היא מפנטזת.
בעיקר מפנטזת.
אבל זה חמוד, תמים.
היא מדהימה, ומצחיקה, אם היה ספק.
בקיצור, מוזיקת אלקטרו - god knows why - כאילו אלוהי המוזיקה סגר את שעריו ואמר - בסדר, אז היום... פחות.
ואז מתחיל המופע, ואיתו אחלה 2-3 שירים.
ואנחנו רוקדות, והידיים שלי - חיות מעצמן - עושות את שלהן .
כל-נקודות-הלחץ-שיש-לנו-בחזה-ובצוואר אני מכירה.
סוף השיר היא כבר נשענת קדימה, מחזיקה את הסורגים,
מחכה.
הפסקנו.
אבל אולי זה היה מספיק.
ובסופו של יום, הנה אני עומדת ומוקפת אנשים צבועים בעיקר, רעים במקצת, דרמטים יותר מדי.
ואולי ככה זה פשוט נועד להיות,
להסתובב עם כאב ראש לכאן או לכאן, לכל צעד שאעשה תהיה השלכה שלילית עד שאני לא אבטל את עצמי לגמרי.
מעייף,
תוהה על ערך החברות שמקדשים כלכך בחברה כזו ממוסדת ומשפחתית.
אולי הזהות הרוסית אכן יותר חזקה.
פף,
להכנס למיטה ולשכוח שהסופ"ש הזה קרה בכלל.
ולחשוב שעוד כואבות לי הידיים מהסשן אתמול בצינוק,
אח, תכף אזכר גם בו.
מהימים האלה שאני תוהה, האם אצליח לנהל זוגיות עם אדם ונילי ולהיות מסופקת מינית.
האם אהבה מספיקה עבור מונוגמיה בריאה,
האם הצרכים שלי יכולים להתממש בדרכים אחרות,
האם זה רק תחביב.
האם יש עתיד לזוגיות שהיא אינה עם שולט, סדיסט? כזה שמבין את הצורך ומוכן לספק, או לאפשר לספק אותו?
מרגישה את זה בעמקי הבטן שלי, הרצון לתפוס בשיער, לחנוק, להחנק, דומיננטיות דו-צדדית.
זה בבטן, מגרד בתחתית העמוקה, מחכה להפוך לפרפרים ולגרום לצמרמורת .
ובכל זאת, אתמול, זה היה תקוע.
אז עם ונילי - זה יצליח?
הבלוג הכי לא בדס"מי ביקום עם החוויות הכי שגרתיות בעולם.
ובכל זאת בעולם שכל הפייסבוק מקושר ואין קבוצה אחת שלא מכילה את כל החברים מכל המעגלים אי אפשר לפרוק בלי לקבל ריקושטים של 'אכפתיות' מלווה בביקורת קדחנית על החוסר שיתוף, כשאירוני להגיד שאלו שגורמים לבעיות הם גם אלו שבאים בריקושטים.
אז הנה, המקום היחיד לפרוק הוא כאן, כי למרות הידיעה על הקיום,
אני לא רלוונטית.
אולי זה עוד התקף חוסר בטחון, אולי זה מצברוח, ואולי באמת, אני מתחילה לפתח דכאון.
מיואשת, מהכל.
העולם שלי נעקר ומתהפך בכל יום שעובר, רכבת הרים רגשית ומחסור בכל העוגנים שהיו לי.
בדס"מ, חבלים, זוגיות, אוזן קשבת.
מטפלת של כולם ולא מטפלת בעצמי.
כמה שכיף לי.
לאחרונה קבוצת פייסבוק שאני מאוד אוהבת חזרה לפעילות.
מטרת הקבוצה היא הצגה והדרכת עולם הבדסמ לאלו שצועדים בה את צעדיהם הראשונים.
מיותר ובכל זאת ראוי לציין שאני אוהבת את כל הנפשות הפועלות בה.
עם תחיית הקבוצה התווספו אליה כמה.. כמו שאומרים - אדוני גריי ב-50 גוונים של מחיה בסרט.
לאחר 2 פוסטים ארוכים להלאי, בהם חוץ מתובנה שדום-מקדום, מאוד אוהב לשמוע את עצמו מדבר (כלומר, כותב),
קראתי גם 'מסקנות' על 'שולט רע - 101 בדרכי זיהוי מניעה, ובריחה על נפשותיכן, נשלטות צעירות' .
בכל מקרה,
התחלתי לתהות, האם אני קיצונית בדעותי על הבדסמ בתור אדם שצופה בעיקר מהצד במערכות שליטה, ובעיקר תוהה לדעת הבלוגריסטים, הקוראים והכותבים -
מהו שולט רע בעיניכם ? וממי צריך להתרחק ?
אתן דוגמאות, לאינדיקציות לשליטה רעה, של דום-מקדום :
*תחושה שהנשלט לא מספיק טוב.
* שולט ששיקר.
* עלייה במשקל לאורך תקופת ההכרות.
* השפלה (כלומר, להרגיש מכוער)
* האם השולט מאלץ אותך לעשות דברים שגורמים לך להרגיש לא בנוח?
* הענשה ללא מתן סיבה
* הענשה בפומבי
* סירוב לשוחח על העבר מצד השולט.
עכשיו, בואו רגע נבהיר כמה דברים -
גבולות אדומים - הם סוגיה שלא חוצים, מסירת אדם לרשות אדם אחר ללא סיכום מראש והבהרת הגבולות - לא עושים.
אבל לא לשתף, הענשה בפומבי, הענשה בכלל, ועלייה במשקל...
..
.
ולכל מקרה, כעת שאני תוהה על ספקטרום הרוע של השולטים,
דוגמאות מוצלחות, שכן חשוב לדעת?
