לפני 6 שנים. 5 בספטמבר 2018 בשעה 18:30
אתה נכנס הביתה, ארשת פנים חתומה, כמעט חמורה.
אני מסתכלת, מחדדת את עצמי אליך, מנסה להבין מה פשר.
"שלום" אתה אומר, מתפרק בכמה צעדים יעילים מהחוץ ונכנס ישר למקלחת.
אני על הספה, מחכה לראות מה ייצא משם.
אתה יוצא, ערום ומטפטף, חולף על פני בצעדים מהירים לכיוון חדר השינה. אתה בקושי מתעכב לשניה, שואל לשלומי ותוך כדי מנחית נשיקה רכה למצחי.
משהו בדחיפות הזאת לא ברור.
"מה קורה? מה שלומך?" אני מנסה לברר.
שאלותיי נענות במן מלמול חסר פשר מכיוון חדר השינה, שגם ככה נבלע ברעש שקשוק השרשראות ורעש החבלים והעור שנשלפים מהארון.
הוא מוריד את התיק, אני מבינה.
"תתפשטי!"
את זה, דווקא כן שמעתי.
אני מתפשטת ונעמדת מתוחה ליד הספה. אני עדיין לא מבינה לאן כל זה הולך, ובאיזה מצב רוח בדיוק הגעת.
אתה יוצא מהחדר ואני מצליחה לראות שרכים שחורים ושרשרת מתכת קטנה משתלשלים מידייך. אתה משקיע כמה דקות לסדר את הדברים על השולחן בסלון. גבך אלי וגם כשאני מנסה, לא רואה מה קורה שם.
"לא לזוז!" אתה יורה לכיווני מעבר לכתף.
אתה קצר, וחד, לא ממש משאיר הרבה מקום לתמרון.
אז אני תוקעת רגליים עמוק יותר ברצפה ומשתדלת להזדקף קצת יותר.
הדברים מסודרים לשביעות רצונך כנראה, כי אתה מתקרב אלי בשלושה צעדים מהירים ומנחית סטירה חזקה על לחיי.
לא ציפיתי לזה והמכה החזקה מגב כף ידך הוציאה אותי משיווי משקל. אני נופלת הצידה, פנים כלפי מטה. המצב רוח שלך מתחיל להתבהר לי כשעננה לבנה עכורה מתמקמת במרווח שבין האוזניים שלי, והשקט מצטלטל מאחורי העיניים שלי.
פאק, אתה חזק. אני תמיד שוכחת, בגלל הגוף הרזה והנערי שלך, שממש לא מעיד על העצומה שיש לך כשאתה רק רוצה להוציא אותה.
אתה נותן לי כמה דקות להתאושש וכשנראה שאני שוב נושמת רגיל אתה מושך אותי למעלה מהשיער. אני נעמדת מולך, עכשיו קצת פחות מתוחה וקצת יותר מחודדת. מה עכשיו?
עוד סטירה ידידותית, קטנה, ואתה הולך לשולחן להביא את המצבטים. אני שונאת מצבטים.
אתה מעביר יד מלטפת על השדיים הגדולים שלי, אחד אחרי השני ומחבר את המצבטים לפטמות. אתה מכווננן אותם ככה שיכאיבו, אבל במידה נסבלת. ביניהם אני רואה שחיברת שרשרת מתכת ארוכה.
הידיים מטיילות בעדינות לאורך הגוף שלי, על העור הרך שלי. ספק מענג את עצמך, ספק מרגיע אותי. מתקרב לצווארי, מנשק, מלקק, אוכל אותי בעדינות.
עכשיו הכל שקט ורגוע עד שאתה מצביע אל השולחן ואומר- "תתלבשי".
אני רואה שם דילדו משומן היטב, מחובר לסטרפאון ולוב לידו.
אני שמה את הסטרפ, רגל אחרי רגל, כל כיפוף מטה מושך את השדיים שלי הקשורות בשרשרת שממשיכה להתנועע ולהעביר רטט במצבטים.
אתה נעמד כנגד הספה ומסמן לי להתקרב.
אני מולך, אתה תופס לי בשיער ומושך את הראש שלי אחורה חזק, מכאיב לי בצוואר. עוד סטירה, לא כמו הראשונה, אבל חזקה דיה. העיניים שלך עמוק בשלי, תקועות, ואתה מחכהה בסבלנות שהמבט שלי יחזור אליך.
אתה מחזיק אותי ככה כמה שניות, עד שאתה בטוח שאני איתך. לגמרי איתך.
"עכשיו" אתה אומר "את תעשי בדיוק מה שאני אומר, נכון?"
אני פותחת את השפתיים לענות ונוחתת עלי סטירה נוספת, אתה אפילו לא מחכה לתשובה (לא שלרגע חשבתי שלא לציית).
השרשרת שמתחברת לשדיי מתעופפת לצדדים, ומגבירה את הכאב. אתה תופס אותה מסתובב לכיוון הקיר, תופס את אמות ידיי ומושך אותי אליך. אתה מצמיד אותי לאחוריך, ידיי בידייך השרשרת מעבר לכתף שלך. אתה מניח את ידיי על הזין שלך ואני מתחילה לסחוט בשתי ידיים. הידיים שלי נעות לאורך הזין המהמם שלך (איך הוא כל כך יפה?), מקשיחות אותו.
הזין שלי מתחכך בך מאחור, מתמקם בין פלחי הישבן העגול והקטן שלך (כמה אתה צנום), מלטף אותו.
הזין שלך קשה ועומד, אני מעבירה יד אחת אחורה, חופנת את הביצים, משחקת. הכל כבר כל כך רטוב.
אתה מניח ברכיים על הספה, מבליט את התחת קלות כלפי, תופס את הזין שלי ביד אחת ומנער אותו קדימה אחורה- לסמן לי לשחרר את האגן. השרשרת בידך השניה. בעזרתן אתה שולט בקצב, בעומק, מכתיב את תנועות האגן שלי. אתה מחדיר את קצה הזין שלי אליך, ודוחף אותי בעזרתו אחורה. ושוב, מושך את קצה הזין שלי פנימה, ודוחף אותי אחורה ממך.
אתה מורה לי לשים עוד חומר ומניח ידיים כנגד הקיר. אני נכנסת יותר לעומק, וכשאתה מרגיש שזה מספיק אתה מושך קלות בשרשרת, מכוון אותי בעזרתה. הכאב שלי מסונכרן עם הגניחות שלך.
אני מעבירה יד אחת על הזין שלך, על הביצים. הכל כל כך רטוב, ואתה גונח, מתענג.
אני רטובה לגמרי, רוצה להיות קרובה, להיכנס, להיות שלך, איתך- אבל אתה לא נותן. עוצר אותי כל פעם באמצע הדרך. כל כניסה שלי, כל גניחה שלך מרטיבה אותי, ומתסכלת יותר ויותר.
אני כבר קרובה לקצה, אתה יודע שקשה לי לרצות כל כך, ולא לקבל.
"די!" אתה אומר. לא כועס, יבש כזה, שטוח.
אתה יורד מהספה ומסתובב אלי.
"את רוצה אותי?" אצבע נשלחת לכוס ואתה מתרשם מהרטיבות שלי שנוזלת עליך.
"כן, את רוצה."
"את רוצה אותי קרוב אליך? רוצה אותי בפנים?"
"כן, מאוד! בבקשה...."
"תתפשטי"
אני כל כך מבולבלת וחרמנית שכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה "מה הכוונה?"
אתה מחווה בעיניך על הסטרפ ואני מרגישה כל כך מטומטמת. אני מורידה אותו ומגישה לך. אתה לובש אותו בעצמך, שם עליו קונדום (אני שונאת קונדומים).
אתה תופס אותי בעורף, חזק (אני שוב מופתעת מכמה אתה חזק) דוחף אותי לכיוון הספה, ראשי כלפי מטה, התחת שלי בולט החוצה.
אתה יורק על הדילדו, שכבר לא כל כך רטוב, ושואל: "כמה את רוצה?"
ואני רק רוצה אותך בתוכי. הכוס שלי פועם ואני לא מצליחה לחשוב על כלום חוץ מהצורך שתמלא אותי.
אתה חודר אלי, הפעם דווקא לא עוצר באמצע הדרך. אתה חודר שוב ושוב, החלטי וחזק, יד אחת אוחזת בי חזק במותן, השניה חופרת בדגדגן.
הכל קצת חזק לי מדי, אבל אני כל כך צריכה אותך, שזה לא ממש משנה. השרשרת מתעופפת קדימה ואחורה בהתאם לכניסות שלך אלי, ומוסיפה לי עוד גירוי.
המחשבה עליך כל כך קרוב אלי, אבל לא באמת בתוכי מביאה אותי לקצה. אני נעלבת, אני מתוסכלת, צריכה. הכוס שלי מתכווץ ונוזל.
אתה מצמיד את הפה שלך לגבי, מלקק אותי, נושך, מלחך אותי. אני גומרת.
אתה משחרר אותי, אני נופלת על הספה מכורבלת על צידי כעובר. אתה נותן לי להירגע, ומוריד את הסטרפ.
אתה מוריד את המצבטים ממני. זה כואב, אבל אני כבר לא ממש שם.
אתה נעמד מעלי, דוחף אותי קלות ברגלך על גבי. אתה משפשף את הזין היפה שלך מעלי, מתחכך בחזי. אתה גומר עלי, ומעסה את הפטמות הכואבות שלי בזרע החם שלך שניתז עלי.
אתה נשכב לצידי, נצמד אלי מאחורה, זרוע אחת תחת ראשי, השניה מקיפה אותי ומצמידה אותי אליך. גופך הצנום מקיף לגמרי את גופי הגדול בהרבה.
אני שומעת את הנשימות שלך בעורפי, מרגישה את הזין הקשה שלך בין פלחי התחת שלי. עיניי עצומות, והכל שחור, שקט ורגוע.
