שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 5 שנים. 25 בנובמבר 2018 בשעה 10:53

אני מתה על קאברים.
הגם וגם הזה.
מדגדג לי בפה, ובבטן, ועושה אותי שמחה.

כמו

מתוק-מלוח
חמוץ-מתוק
עצוב-שמח


אפשר גם כל אחד לחוד. זה גם ממש כיף. אבל כשהם ביחד וכל אחד ממש ממש הוא עצמו, אז זה ממש חזק.

כמו גשם.
מתה על האפור-רטוב-רועש בחוץ שקט בפנים הזה.


וגם על ההתגשמות עצמה.
מרגש משמח.

וכמו מה שכתבתי פה. הנחתי מילים בסדר. אבל אין להם ממש פשר.

סימבולי-מפגר כזה

מר ביץ​(שולט) - מאוד אהבתי.
אבל אני משוחד, קנית אותי עם אפור-רטוב-רועש בחוץ
לפני 5 שנים
Chucha - גם וגם.
קל לכתוב את זה בתופת הקיץ הזה 🥵
לפני 5 שנים
מר ביץ​(שולט) - נשבע לך ב״שקר כלשהו״
לפני 5 שנים
Chucha - בבלוג הזה אנחנו מאמינים באדם. אתה זכאי מפאת הספק
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י