כל כך הרבה זמן שלא ראיתי אותך. פה ושם רגעים של כמעט. הרבה שיחות מרחוק. המון רגעים של כמיהה להרגיש אותך קרובה. נכון שבמרוצת הימים והשנים פנטזתי עליך בכ"כ הרבה דרכים, שלו היו מתורגמות למילים אין ספר עב כרס מספיק כדי להכיל את כולן. אבל בזמן האחרון רצון אחד חזר ועלה על רצונות אחרים- רק לחבק אותך.
מכל מליון התמונות שרצו לי בראש איתי ואיתך, חוזרת אותה תמונה בה את פותחת לי את דלת ביתך ואני נכנס ופורס את ידיי למולך ואת ניגשת ועוטפת בידייך את מותניי. החזה האלוהי שלך נצמד לחזה שלי שמתפוצץ מאושר. ידיי חובקות את הגב שלך שאני כ"כ מעריץ ואני עוטף אותך כולי ועוצר את עצמי מלמחוץ חזק כדי להספיג בך את געגועיי. יד ימינך מטפסת אל העורף שלי ומורידה את ראשי אל צווארך, המקום הכה אהוב עלי, המקום בו אני חש עטוף ושלם. אחר כך משם הדברים לוקחים תפניות רבות. אך התמונה הזו שוב ושוב חוזרת והופכת מציאותית יותר מפעם לפעם.
לא להאמין שסוף סוף הכוכבים הסתדרו במקום הנכון והביאו אותי אל מפתן דלתך. כיסוי העיניים המוכר מחכה לי על הידית. אני מניח אותו על עיני ודופק על הדלת 3 פעמים כמו שאמרת. את פותחת את הדלת ואני יכול להרגיש אותך קרובה. אני לא צריך לראות אותך כדי לדעת שאת עוצרת נשימה ונשימתי נעתקת מעצמה. את תופסת את ידי כדי להוליך אותי פנימה וסוגרת את דלת הבית מאחורי. אני לא טוב בלבקש ונדיר שאני עושה את זה אבל כשנשימתי חוזרת אלי מתוך הבטן דרך הגרון עולה ויוצאת החוצה בקשה בקול רועד וחנוק מהתרגשות "אני יכול בבקשה לחבק אותך?".
ידך מחליקה על הלחי שלי שגילחתי לכבודך. אני יכול לדמיין את החיוך שיש לך כשאת מרגישה כמה היא חלקה כמו שאת אוהבת. תוך כדי ליטוף את חוזרת על בקשתי בקולך הצלול הברור והבטוח בעצמו "אתה רוצה לחבק אותי טוי"? עם סוף המשפט ידך מתנתקת מהלחי שלי ואני מהנהן קלות. אני שומע אותך זזה ולא מאמין שהנה אני הולך סוף סוף להרגיש את גופך צמוד לשלי. כמה רציתי להיות ברגע הזה כבר.
אי אפשר לתאר כמה הייתי מופתע מעצם הסטירה שנחתה על הלחי שזה עתה ליטפת וגם מעוצמתה שהעיפה את ראשי הצידה והזיזה את כיסוי העיניים שמיהרתי להחזיר למקום. לא היה בו צורך באותו רגע שכן עצמתי את עיניי כ"כ חזק מתחתיו. גם כרפלקס הגנה על עיניי וגם כי הרגשתי עלבון אדיר והתביישתי בעצמי כ"כ שחשבתי שאם אעצום את עיניי מספיק חזק, הרגע בו ביקשתי את החיבוק ייעלם מרצף התרחשות הדברים. הדממה שאחרי הסטירה מרגישה כמו נצח והיא נקטעת על ידי הקול שלך "התבלבלת טוי, אתה לא פה כדי לקבל שום חיבוק. אתה פה כדי לתת. לתת מה שאני רוצה לקבל"
....
כמה שעות מאוחר יותר בהם נתתי כל מה שרק רצית את מלווה אותי אל הדלת. כיסוי העיניים עוד מונח על עיני. "רד על ברכיך טוי". אני יורד ואת מצמידה את הראש שלי לבטן שלך ומלטפת אותו בזמן שידיי עוטפות את מותנייך ומחבקות אותן חזק. "אתה יודע שמותר חיבוקים. אבל רק מתי ואיך שאני רוצה. ותמיד תזכור- את מה שהכי תרצה ממני- תהיה חייב להרוויח".
