מטפטף מילים

נכון בסדרות וסרטים יש את הרגע הזה שאירוע או משפט מקריים גורמים לגיבור להבין משהו מרכזי בעלילה? (האוס אולי הסדרה הכי טובה לדוגמה הזאת)

אז היה לי רגע כזה היום, תו"כ נהיגה. אני צריך לנהל שיחה לא נעימה עם אדם קרוב. חשבתי על הנטייה שלי להתחמק משיחות על נושאים רגישים. כלומר, אני אוזן קשבת נהדרת, גם לנושאים הכי רגישים והסביבה שלי יודעת את זה. אבל את זה אני עושה נהדר כשאני מחוץ לסיטואציה. אם אני חלק ממנה תמיד אעדיף להמנע, להתחמק, לוותר, להקריב וכו' מאשר להתמודד איתה.

ואז חשבתי על הנטייה הזאת באחד הנושאים החשובים לאדם- יצירת קשרים אינטימיים. וזה גרם לי לחשוב על עד כמה החשיפה המוקדמת שלי לעולם הוירטואלי עודדה את אותה נטייה להתחמק. כי הרי למה לי לנסות לגשת לנערה שמוצאת חן בעיני ולהסתכן בדחייה כשאפשר לדבר עם דמות אלמונית באינטרנט ולא להסתכן. (כן, ברור שזאת תפיסה ילדותית שלא לוקחת בחשבון שיש אדם בצד השני של המקלדת. לא גאה בזה אבל הייתי פעם כזה בצעירותי...) בריחה מהמציאות בלחיצת כפתור.

אני לא באמת יודע אם זה היה משנה, אבל זה גרם לי ממש לתהות, מה אם היו ממציאים את האינטרנט כמה שנים מאוחר יותר? האם ואיך זה היה משפיע על חיי אילו לא הייתה לי את אותה פינה סודית ומלוכלכת בחדרון קטן ללא דלת בבית ההורים? האם זה היה דוחף אותי להתמודד עם מצבים אינטימיים או מוקדם יותר? ולא רק מצבים אינטימיים, אלא כל מצב מאתגר שמוציא מאיזור הנוחות. האם הבטחון העצמי שלי היה נבנה מוקדם יותר? או אולי המצב היה חמור יותר והייתי רק מסוגר יותר לולא אותו מפלט? לולא אותה רשת בטחון (ראיתן מה עשיתי כאן?) אינטימית מחד ומרוחקת מאידך?

וכמובן, אם ומתי הייתי מבין שאני נמשך לשליטה נשית? מה הביצה ומה התרנגולת...?

אולי אני צריך באמת ללכת להאוס שייתן אבחנה...

כלומר לקאדי...