לפני שנתיים. 6 בדצמבר 2021 בשעה 15:56
אמצע הלילה, גשם, רוחות
היא שוכבת על מיטת הטיפולים
"לא לזוז", אומרת הטכנאית
ומפעילה על מחולל השדים
היא שם ואני כאן, או ההיפך
אני שונא לא להיות איתה
"תלך לישון, אל תחכה לי" היא מבקשת פעם אחר פעם
ואני נודניק עקשן מחכה ומחכה
"יש עיכוב", היא מעדכנת ואולי זה הסימן ללכת לישון
עוד כמה דקות מחר ואני נכנס למיטה
אני שונא להכנס לבד למיטה
אני נוגע בעצמי רק כדי לא לחשוב עליה
היא בטח מתה מפחד ואני לא שם כדי לשמור עליה
המגע נעים אבל אין סיכוי שיעמוד לי עכשיו
בבוקר היא תהייה בצד שלה של המיטה
אני אלטף לה את הראש והיא תלחש חצי ישנה
"תודה ששמרת עליי"
איך שמרתי עליה? אני חושב לעצמי
"פחדתי אז חשבתי עליך וזה הרגיע אותי"
היא תגיד ואני אמס על המקום.
